//
you're reading...
אנימציה, תרבות רוסית

האנימציה הרוסית בעידן הסובייטי

לאוזניים שלא שמעו את צמד המילים הזה, הכינוי בכותרת אולי נשמע קצת כללי. כמו להגיד "האינסטלציה העירונית", או "האינפלציה השוודית". ועם זאת, כל מי שנתקל ביצירותיה של האנימציה הרוסית יודע כי זוג המילים הזה משתייך יותר לביטויים מזן "הרנסנס האיטלקי" או "המלחינים הגרמנים".

בקרב המתעניינים בתרבות הרוסית בארץ ישראל (אלה שאינם דוברים את השפה), ישנה תחושה כללית של חוסר נגישות. אף כי ספרות רוסית קלאסית מתורגמת לעברית בקצב מתמיד זה מאה שנה ויותר (ועם זאת, ספרות רוסית מודרנית כמעט שלא מתורגמת כלל); אף כי בכל פינה, אפילו בקרנות רחוב חרדיות, ישנן מעדניות המוכרות את הנקניקים, החמוצים, הסוכריות והאלכוהול מהאימפריה המזרחית ושכנותיה; ויותר מכל – למרות העובדה כי כל ישראלי חמישי הוא מהעלייה של שנות התשעים מרוסיה (חבל שכבר הפסיקו למספר את העליות). אחד מתחומי האמנות הבלתי ידועים ביותר לקהל הישראלי בהקשר זה הוא האנימציה הרוסית, שאיתה יש לי קשר רגשי ואינטלקטואלי.
לראשונה נתקלתי בה בסביבות שנת 87', כשבטלוויזיה של סבא שלי התחילו לקלוט ערוצים רוסים, בעקבות התמוססות מסך הברזל ותחילת השימוש בשידורי לוויין עולמיים. זה היה חידוש כל כך עצום, שינוי כל כך מוחלט בתפיסת המציאות, עד כי כל יסודות עולמי התערערו לזמן מה.
אני נולדתי לעולם שאפשר לקרוא לו, אם רוצים להיות נדושים, "גטו תרבותי". בבית דיברו רוסית – גם ההורים, גם הסבים והסבתות (כל החמישה, כולל הסבתא-רבא). ספרי הילדים, הסיפורים ושירי הערש היו ברוסית. הזיכרונות, הגעגועים לשאר המשפחה המורחבת, החברים של ההורים, המסיבות, הסעודות – הכל הדיף מציאות שלא הייתה לי שום היכרות בלתי אמצעית איתה עד שביקרתי ברוסיה בגיל 15 לראשונה. מי שעזב את ברית המועצות בשנות השבעים, כידוע, היה משול למי שעוזב את כדור הארץ למסע אל הלא ידוע (אבי מספר שבזמן הטיסה לא היה בטוח לחלוטין שלא ינחתו לבסוף בגולאג), על מנת שלא לשוב לעולם. בשנות השבעים, ברית המועצות, אף כי כבר לא הייתה תחת שלטון האימים הסטלניסטי היא עדיין הייתה האימפריה הבלתי מעורערת שנראה כי תתקיים לעד. סבי וסבתי שהצליחו להידחק ולהגיע ב-78' היו בין האחרונים שהצליחו לחמוק, לפני שהשער הכבד נחתם לעוד עשר שנים.
ב-86' או 87', כאמור, החלו לטפטף טיפות ראשונות של מה שיהפוך בשנים הבאות למבול סוחף של עלייה מרוסיה, תרבות רוסית, מוזיקה רוסית, אוכל רוסי – הכל מעודכן לסוף שנות השמונים, מכה את המוטציה התרבותית שנוצרה כאן בסוג של הלם, שמחה בלתי מרוסנת וחשדות קלים.
הסרט המצויר הראשון שראיתי ברוסית היה "פו הדב", או כפי שהם מכנים אותו – "וויני פוך". ממרחק השנים, ואחרי כמה סיבובים וטוויסטים שהיו לי עם היצירה הזאת, קצת קשה לי להיות בטוחה ברושם הראשוני שהיא הטילה עליי. אבל זכורה לי איזו אי נחת של ילדה בת עשר, שהפו הצהוב והחביב המוכר לה מתגלם פתאום ביצור שחום ועגלולי עד מאוד עם קול נמוך, המזמזם בשפת ההורים (שאז כבר הייתה בעלת אלמנטים מביכים) את שירי הדבש המחורזים שלו. גם חזרזיר לא נראה כמו חזרזיר, אלא יותר כמו שפנפן עם חזרת וקול צייצני – בקיצור, הלם תרבותי מהזן הרווח ביותר. אחרי כמה צפיות, כשהתרגלתי לדמויות השונות, לעיצוב המקורי ולשפה שלא התיישבה לי עם סרטים מצוירים – העדפתי את "וויני פוך".
אחר כך גיליתי שצ'יבורשקה, הבובה המהוהה שסבתא הייתה נותנת לי לשחק איתה בכלות כל הקיצין, הוא בעצם דמות מסרטים מצוירים, המקבילה הרוסית למיקי מאוס הכלל-עולמי. עברו שנים – ההיכרות שלי עם התרבות הרוסית הלכה והעמיקה, שכן בניגוד שאין לי הסבר לו עד היום לבני דורי שהתנכרו ככל יכולתם לשפה הגלותית ולמנהגיה הבלתי רווחים, התעניינתי בכל בדל רוסיות שצץ סביבי. בזמן שלמדתי אנימציה בבצלאל בירושלים עלה בראשו המקורי של אישי עורך הסרטים, יונתן, לעשות סרט דוקומנטרי על אנימציה רוסית. תוך כדי ההכנות לסרט, בזמן התחקיר, הצילומים (שנערכו ברוסיה) והעריכה, למדנו המון על האמנות הזו, שבעיניי היא ממש נשגבת, ואף כי אינני יכולה להעיד על עצמי כמומחית מהבחינה האקדמית, בכל זאת יש לי ידע שמתחשק לי לחלוק אותו עם אחרים. אתחיל במאמר כללי על האנימציה הרוסית, שמפאת אורכו יתחלק לשני חלקים.

ההיסטוריונים (כולל וויקיפדיה) מציינים את תחילתה של האנימציה הרוסית עם ולדיסלאב סטרביץ' (Vladislav Starevich), ביולוג בהכשרתו, שתוך כדי השתעשעות עם מצלמה וחרקים מתים – למטרות חינוכיות – גילה את אנימציית הסטופמושן. השנה היא 1910, וכמה הרפתקני אשליה כבר משתעשעים בהזזת חפצים ואפילו בובות באנימציה. כזה הוא גם ג'יימס סטיוארט בלאקטון, שנחשב לאחד מאבות האנימציה האמריקאית. אלא שסטרביץ' הוא הראשון לעשות סרטים בעלי סיפור עם התחלה, אמצע וסוף, בטכניקה שרק הלכה והשתכללה עם השנים. בשל כך הוא נחשב לאבי אנימציית הסטופמושן האירופית, והוא אף קיבל עיטור כבוד מהצאר על הישגיו המופתיים בתחום. ב-1917 גלה סטרביץ' מרוסיה המתגעשת בחבלי המהפכה והעביר את שנותיו בשווייץ, שם המשיך ביצירת סרטי האנימציה שלו באופן עצמאי, אף כי זכה לפניות רבות מאולפנים גדולים, באירופה ובאמריקה, שביקשו לרתום את כשרונותיו להפקותיהם.
כידוע, שנות השלושים של המאה העשרים בברית המועצות עמדו בסימן התיעוש. אף כי בתי מלאכה קטנים לאנימציה ואולפני סרטים כבר התקיימו, הוחלט לשלוח ב-1935 את נציג תעשיות הקולנוע, ויקטור סמירנוב, לארצות הברית – להוליווד. סמירנוב הגיע בין השאר לאולפני דיסני וכל כך נשבה בקסם תעשיית ההנפשה, שנשאר כמה חודשים כדי ללמוד את רזי פס הייצור האנימטיבי על בוריו וכך לעזור להקים במוסקבה את אולפני הסרטים המצוירים – סויוזמולטפילם. אנימציה היא, כידוע, אמנות שדורשת משאבים עצומים, הן של זמן והן של יכולות אמנותיות. ההסבה של הטכניקות לשיטת הפס הנע הקלה מאוד על ארגון, הפקת וביצוע סרטים גדולים (אף כי גם נטלה מהם, במידה ידועה, איזה קמצוץ נשמה יתר שקיים בסרטים שנעשים בטכניקות אחרות). סרט של 26 דקות (רוסית, תרגום לאנגלית) נכנס לעומק הדיאלוג בין האנימציה הרוסית ואנימציית דיסני:
כך התחיל מה שנקרא עידן הדיסני של האנימציה הרוסית – סרטים קצרים וארוכים, בדרך כלל עיבודים למעשיות רוסיות, סיפורי עמים מהעולם ואגדות אירופיות, בטכניקה שנחשבת על ידי אוהבי האנימציה כנחותה במקצת, טכניקת הרוטוסקופינג. זו טכניקה שבמהלכה מסריטים תחילה את כל סצנות הסרט עם אנשים חיים, ולאחר מכן מעתיקים את התנועות שלהם אל הדמויות המעוצבות. בטכניקה זו התנועה היא מאוד ריאליסטית וזורמת אך יש בה איזה חוסר חיים ומקוריות יצירתית, והיא מנוגדת לרוח הבריאה ששורה על אמנות האנימציה ככלל. טכניקת הפס הנע כופה אופי אחיד של ציור בקונוטורים על צלולואיד ומילוי הצורות בשפיכת צבע אחיד. עם זאת, נראה שלקהל הרחב ממש לא אכפת מהפולמוסים התוך-אנימטיביים, ובמשך כעשרים וכמה שנים נהנה הקהל הסובייטי מכמה יצירות מופת שנעשו בטכניקה זו, שהגדולות ביניהן נחשבות "מלכת השלג" ו"האנטילופה המוזהבת". סויוזמולטפילם הפנה את עיקר מרצו ליצירת סרטי ילדים מובהקים.
קטע מ"מלכת השלג"

קטע מ"האנטילופה המוזהבת"

עד מותו של סטלין ב-1952 לא עלה על דעת אף אחד לנסות לחרוג מהקו האמנותי והטכני הנתון. סביר להניח כי האנשים שעסקו במלאכה בכלל התברכו בלבבם על כי בשנות הטרור הסטליניסטי הקשות ביותר חלקם שפר עליהם, והם אינם נתונים ברעב או במחנות עבודה.
מותו של סטלין ועלייתו לנשיאות של חרושצ'וב הביאו עמם משב אוויר חמים לכל תחומי החיים הסובייטיים. ניפוץ פולחן האישיות של סטלין וההודאה בפשעים כנגד העם כוננו את מה שנקרא "ההפשרה": עשרות אלפים, תמהים וממצמצים מול השמש, שוחררו ממחנות העבודה, התרבות והאמנות שוחררו מרסן הצנזורה שחנק אותן ואיכות החיים עלתה קצת. כך קרה ששנות השישים, שסומנו בעולם כולו כשנות השחרור וההתנערות מהמוסכמות הישנות, לבשו אופי של שחרור ממשי מנטל הטרור הפיזי והתרבותי בעולם הסובייטי. אולפני האנימציה, שכבר קיבלו בעיני הצנזורים גושפנקה רשמית של בעלי מלאכה לילדים, מעין יצרני צעצועים בלתי מזיקים, תפסו כי עינה הפקוחה עדיין של הצנזורה אינה מטילה את משקלה הכבד על תחום אמנותם האזוטרי כפי שהיא עושה זאת כלפי הספרות והקולנוע.
ניסיונות קטנים וחדשניים החלו לצוץ פה ושם, כשאת מקום האנימציה הקלאסית הנצחית, על פס הייצור והטכניקה השבלונית שלה, תופסים יותר ויותר אנימציית סטומושן (ב-1954 אף הוקמו אולפנים נפרדים בתוך סויוזמולטפילם לאנימציית סטומושן), אנימציית קאטאאוט (הזזת גזירים) ואנימציה קלאסית אקספרימנטלית, כשאת מקום העיצוב הדיסני, החמוד והמתוק והריאליסטי, תופסות אסכולות עיצוב רוסיות מסורתיות יותר, השואבות את השראתן מהאיור הרוסי של המאה ה-19, ומאסכולות אמנותיות רוסיות שונות לאורך קיומה התרבותי. בשנות השישים והשבעים נעשה מספר עצום של סרטי אנימציה, שאף כי פנו כביכול לקהל הילדים, דיברו אף אל המבוגרים ונכנסו ללקסיקון הציטטות האלמותי של התרבות הרוסית. אף כי חוקרים מערביים מדגישים בשלב זה את סרטי המחאה המעטים שנעשו באותן שנים, השפעתם ותפוצתם היו מעטות מאוד. חשוב יותר לציין את הרוח החופשית שנשבה מסרטים שהופצו בכל 120 אלף בתי הקולנוע של ברית המועצות, שעיקר גדולתם היה ההשתחררות מהדיאלקטיקה הסובייטית, מהחפירה האינסופית במטריאליזם המרקסיסטי ומהפניית תשומת הלב להווי החיים הסובייטי, הומור עצמי ואוניברסלי ועיסוק בתמות פילוסופיות. בין אלה אפשר למנות רבים כל כך, שכל יליד רוסיה ינקוב בשם של סרט אחר כדי להוכיח את הנקודה הזו. אפשר להביא כדוגמה לאנימציה קלאסית ניסיונית את "בת הים" ("רוסלוצ'קה") של איוון אקסנצ'וק מ-1968. אמנם זוהי רק דוגמה אחת מתוך רבות, אך יש בה כדי ללמד על הכלל בתקופה זו. אף כי השפה היא עדיין השפה הנמלצת, מלאת הפאתוס, של אנימציית הילדים המסורתית, יש בה אלמנטים חדשניים: היא מתחילה בכלל בטיול מאורגן לקופנהגן, שבו מציג מדריך הטיולים את סיפורה של בת הים הקטנה והאומללה של אנדרסן, קטע שונה לחלוטין מבחינה עיצובית משאר הסרט, ששואב את השראתו מהעיצוב הצ'כי ואולי אף הצרפתי. יש בו התייחסות לטיולים בחו"ל – תענוג שהיה שמור ליחידי סגולה מובחרים הקרובים לצלחת, ובכלל התייחסות לעולם שמחוץ לרוסיה בהווה של הזמן ההוא, מה שהיה בגדר חידוש עצום. מבחינה עיצובית, סיפור האגדה עצמו הוא שעטנז חסר תקדים באנימציה הרוסית של טכניקות שונות: אנימציה קלאסית לצד אנימציית קאטאאוט המשלבת שימוש בתחרות, מלמלות וטקסטיל – עבודת פרך שמהעצב הראשי, דני מנדלביץ', העיד עליה כי לקח אותה על עצמו רק מפאת חוסר ניסיונו והתלהבותו הבוסרית. שימוש בטכניקות דומות אפשר למצוא גם בסרטו של איוואנוב-ואנו (מהמייסדים של סויוזמולטפילם וענק אנימציה בפני עצמו), "העונות" (על פי מוזיקה של צ'ייקובסקי) משנת 1963. הוא נעשה בשיתוף יורי נורשטיין, גדול האנימטורים הרוסים ורב אמן בינלאומי, שעליו עוד ארחיב את היריעה.
רוסלוצ'קה (בתרגום לאנגלית)


"העונות" (ללא דיאלוגים)

בחציו השני של המאמר אתייחס לסרטי האנימציה "נו פוגודי" ("חכה, חכה"), הטום וג'רי הסובייטיים שהגיעו עד אלינו לישראל, סדרת צ'יבורשקה – המיקי מאוס הרוסי האולטימטיבי (מבחינת הפופולריות), פו הדב בגרסה הרוסית, והלאה לתוך שנות השבעים והשמונים. בתוך כך יגיחו גדול האנימטורים הרוסים יורי נורשטיין, ואחד מיוצרי האנימציה הפוריים ביותר – גארי בארדין, שיביא אותנו לסוף שנות השמונים, התפרקות ברית המועצות ואיתן כל המוסדות הממשלתיים ובכללם סויוזמולטפילם והסיפור הבלתי ייאמן על נדידת קאנון האנימציה הרוסית מרוסיה לאמריקה ובחזרה לרוסיה.
שתי הערות לסיום: הקטעים מיוטיוב הם כמובן רק להמחשה בלבד. האיכות הנוראית שלהם גורמת לי ייסורי מצפון אבל מעירה בי זיק תקווה שהם יעוררו תיאבון לראות אותם באיכות הראויה להם, שאותה אפשר למצוא באוסף המשובח "Masters of Russian Animation", אוסף של ארבעה די.וי.די שנמצא בכל סניף של האוזן השלישית.
הסרט הדוקומנטרי שיצרנו, "מאגיה רוסיקה", הוא סרט על האנימציה הרוסית בעידן הסובייטי, אך גם סרט על רוסיה בכלל, על רוחה האמנותית ועל התהליכים התרבותיים שעברה במהלך המאה הקודמת. למתעניינים, גם אותו אפשר למצוא באוזן השלישית.
באתר שלנו אפשר למצוא עוד אינפורמציה, יוטיובים באיכות טובה, תמונות מהסרט ולמשתוקקים – אפשרות לרכוש דיוידי 🙂

אודות mashkazg

Film Director, Book critic and a pragmatist-optimist

דיון

14 מחשבות על “האנימציה הרוסית בעידן הסובייטי

  1. מאמר נהדר; נהנתי מאוד. אני מקווה שבהמשך תאמרי דבר על "קיפוד בערפל"

    פורסם ע"י יהונתן | אפריל 14, 2008, 10:42 pm
  2. תודה רבה. "קיפוד בערפל" בהחלט יופיע בהמשך.

    פורסם ע"י מאשה | אפריל 14, 2008, 10:49 pm
  3. מאמר מרתק על נושא מרתק לא פחות. כתוב נפלא. ממתינה בכיליון עיניים לפרקים הבאים

    פורסם ע"י לילי | אפריל 14, 2008, 11:15 pm
  4. סרטון אנימציה רוסי פציפיסטי מקסים

    פורסם ע"י אבי | אפריל 15, 2008, 8:01 am
  5. כל כך חיכיתי למישהו שיכתוב ויאיר את דרכי בנושא הזה שכל כך הרבה זמן מעניין אותי אבל ממש לא נגיש לי.
    מחכה לפוסטים הבאים.

    וברוך בואך.

    פורסם ע"י אסתי | אפריל 15, 2008, 9:48 am
  6. ללילי, אבי ואסתי.
    אבי – הסרט האנטי מלחמתי הוא של גארי באדין שהזכרתי, שעוד אתייחס אליו בהרחבה.
    אסתי, איזה כיף לשמוע, וברוכה הנמצאת 🙂

    פורסם ע"י מאשה | אפריל 15, 2008, 9:59 am
  7. מרתק לקרוא ועוד אכנס בהמשך לקישורים המפתים. אני לא מבינה או יודעת כלום על אנימציה (למעט סרט תיעודי מופלא על מאה שנות אנימציה שראיתי פעם בערוץ 1…)ובהחלט הארת את עיניי.

    מעניין אותי מאוד גם מה שכתבת על הדרך בה גדלת ב"גטו תרבותי" רוסי, בישראל,זה מתקשר להרבה שאלות שמעסיקות אותי ולעבודה שכתבתי פעם במסגרת הלימודים, אבל לאט לאט..

    תיהני כאן!

    פורסם ע"י טלי | אפריל 15, 2008, 12:14 pm
  8. תודה רבה טלי. אני מקווה שעוד יצא לי לעסוק באספקטים הרבים של בית הגידול שלי.
    ברוכה הנמצאת.

    פורסם ע"י מאשה | אפריל 15, 2008, 12:37 pm
  9. נהניתי מכל רגע. מחכה להמשך.

    פורסם ע"י ענת פרי | אפריל 15, 2008, 4:34 pm
  10. מאמר מרתק, המאמר שלך עורר בי את הסקרנות להכיר את התרבות הרוסית ממקום מאוד חדש של נאיביות רכות ולא של אמפרילסטיות וכוחנות

    פורסם ע"י קורין | אפריל 15, 2008, 9:59 pm
  11. וברוכה הבאה
    רק עכשיו ראיתי.

    (ופעם כתבתי כאן על הסרט שלכם)
    http://www.notes.co.il/avner/7879.asp

    פורסם ע"י אבנר | אפריל 16, 2008, 7:33 pm
  12. ענת, קורין ואבנר

    פורסם ע"י מאשה | אפריל 18, 2008, 5:35 pm
  13. רציתי להודות לך ולבעלך. בסרט הנפלא שיצרתם, פתחתם לי שער לאנימציה הרוסית הנהדרת והמפוארת והכרתם לי אנשים בלתי נשכחים כמו יורי נורשטיין.
    תודה מיוחדת ליהונתן, שנתן לידידי חאוויר בנדיבות בלתי רגילה קלטת של הסרט.
    (לצערי הקלטת נלקחה על ידי ידידה ממוצא רוסי נלקחה לבית הוריה ולא הוחזרה עד היום).

    פורסם ע"י איתי() | אפריל 21, 2008, 9:46 am
  14. תודה על הפוסט הנפלא!

    הנה סרט אנימציה רוסי מילדותי (מדובב לעברית!) שהעליתי ליוטיוב
    חלק 1

    חלק 2

    פורסם ע"י עדי ס. | נובמבר 7, 2009, 1:49 am

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

אפריל 2008
ב ג ד ה ו ש א
« מרץ   מאי »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930  

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: