//
you're reading...
במערכת הכריזה, מהעיתונות

גארי שטיינגרט – "המדריך לרוסי המתחיל"

השבוע מגיע לארץ הסופר האמריקאי-רוסי-יהודי גארי שטיינגרט, שספרו "המדריך לרוסי המתחיל" שיצא ב-2006 הסב לי עונג רב, ולא רק לי. שטיינגרט ישתתף בפאנל עם אתגר קרת, סייד קשוע, בוריס זיידמן ואלונה קמחי ביום חמישי הקרוב, ושבוע אחר כך ירצה באוניברסיטת תל אביב (ראו הזמנה למטה). לכבוד הגעתו של הסופר הזה, שהוא אחד המעניינים והמוכשרים בחבורת הסופרים האמריקאים-צעירים-יהודים-עם-זיקה-למזרח-אירופה, אני מפרסמת את הביקורת שלי על "המדריך לרוסי המתחיל" שפורסמה בטיים אאוט תל אביב במאי 2006:

"רוסי בר דעת שמתבטל לו באחו, מריח תלתן ולועס גרגרי יער, מצפה בכל רגע לביקור מצד כוחות היסטוריים שיבעטו לו בדיסקרטיות בתחת. יהודי בר דעת במצב דומה מצפה מההיסטוריה לוותר על כל העמדת פנים ולבעוט לו ישר בפרצוף. יהודי רוסי (בר דעת או לא בר דעת) מצפה שגם ההיסטוריה וגם איזה רוסי יבעטו לו בתחת, בפרצוף ובכל מקום אחר שסביר לשלוח בו בעיטה. ולדימיר הבין את זה. עמדתו שלו בעניין היתה: קורבן, תפסיק להתבטל באחו".
גלי ההגירה הגדולים של המאה העשרים הפכו את שאלת הזהות לשאלה קיומית. בני מהגרים מרחבי העולם – אף יותר מהוריהם – מרבים לעסוק בשאלות כמו "מי אני?" ו"לאן אני שייך?" מאשר ב"למה אני פה?" ו"מה משמעות הכל?". נראה שארצות הברית, כור ההיתוך הגדול בעולם, מייצרת את הדיונים הרחבים ביותר סביב נושא הזהות המינית, החברתית והגזעית. דילמות של נאמנות לאומית ותרבותית נמצאות במרכז סדר היום, אך בדרך כלל הדיון בהן רציני, חמור סבר ואף משרה נמנום קל או דכדוך. "המדריך לרוסי המתחיל", שכמשתמע משמו עוסק בזהות, הופך את הקערה על פיה. הרומן המשובח של גארי שטיינגרט, שיצא לאור ב-2002, זכה בשבחים מקיר לקיר, כיכב בראש טבלת רבי המכר בארה"ב וזיכה את מחברו בפרס סטיבן קריין לספר ביכורים. ממש החודש, אגב, יצא לאור ספרו השני של שטיינגרט, "אבסורדיסטן", שזוכה אף הוא לביקורות נלהבות.
התקופה היא תחילת שנות התשעים. גיבור הספר, ולדימיר, הוא צעיר שהיגר עם הוריו לאמריקה מרוסיה בגיל 13. הספר מתחיל ביום הולדתו ה-25, אותו הוא מבלה במקום עבודתו – מין מרכז קליטה וייעוץ למהגרים. הוא מרגיש עלוב ואומלל, אינו עומד בציפיות הוריו השתלטנים, והוא נבוך ומדוכדך מיחסיו עם חברתו, צעירה נחבאת אל הכלים המתפרנסת כמלכת סאדו שתלטנית.
אחרי הקדמה מלנכולית זו נסחף ולדימיר ברצף של מאורעות, הכולל מפגש עם וטרן רוסי המכונה (ולא בכדי) "איש המאווררים". בתמורה לאזרחות אמריקאית מבטיח אותו לוחם סובייטי לוולדימיר לקשר אותו עם בנו, ראש מאפיה רוסית מעיר מזרח אירופית בשם פראבה (פראג, ללא כל ספק). במקביל, מפתח ולדימיר מערכת יחסים עם ניו יורקית אסלית, פרנצ'סקה, הגוררת אותו ברחבי העיר במסעות שופינג, אכילת דיונונים ושתיית סאקה. נסיונותיו לעמוד ברמת החיים שאליה הורגלה אהובתו החדשה והיתקלות לא נעימה עם עבריין ממיאמי, גורמים לו לקבל את הצעתו של איש המאווררים, לשגר את עצמו לפראבה ולהפוך לחבר בכיר במאפיה הרוסית המקומית.
מכאן הספר הופך לדחוס בצורה יוצאת דופן. ולדימיר יוזם פרויקטים חסרי שחר במטרה לחלוב כמה שיותר כסף מהגולים האמריקאים המקומיים, מין המינגוויי-וואנאביז, "אותם פליטי אמריקה השבעה שנודדים להם בתוכנית חמש_שנתית לגילוי עצמי אלכוהולי ואחר כך מחפשים דרך לאופציה של עוד חמש שנים". הוא מחליט ש"לעולם לא יהיה שוב מהגר, לא עוד מי שאינו מסוגל להשתוות למקומיים. מהיום והלאה יהיה ולדימיר הגולה, תואר שפירושו מותרות, בחירה, דקדנס, קולוניאליזם ראוותני".
העיסוק בזהותו של הגיבור כוללת התייחסות נשכנית וחסרת רחמים הן לאומה הרוסית בהווה והסובייטית בעבר, והן לאומה האמריקאית בכלל ולבועה האטומה של הקהילה הניו יורקית בפרט. השפה הספרותית של שטיינגרט מפתיעה, רעננה ועושה שימוש בדימויים מוטרפים המשובצים בין סיטואציות ודיאלוגים היפר-ריאליסטיים. עיקר הצלחתו של שטיינגרט היא בהעברת דמותו של ולדימיר: בדרך כלל, כדי שדמות תהיה אמינה המחבר משתדל לתת לה אופי עקבי ומניעים מנומקים, אך ולדימיר הוא אמין דווקא בשל היותו לא צפוי לחלוטין. הוא נסחף אחר תשוקות אימפולסיביות ולא נאמן לעצמו כלל – במידה רבה, כמו שרובנו נוהגים בחיי היומיום.
אך מוסר ההשכל – אם בכלל אפשר לקרוא לו כך – שבסוף הספר מחזיר את הקורא לנימה המלנכולית מעט מתחילת המעשייה. בלי לפזר יותר מדי ספוילרים אפשר לומר כי אחרי הרפתקאות סוערות כחבר מאפיה בעל מעוף, החוקר את זהותו החברתית והלאומית בשלל דרכים יצירתיות, מוצא את עצמו ולדימיר מתחבר לזהות נוחה, פשוטה אך משמימה משהו. השאלה המתעוררת היא מה עדיף: להתחבט בזהות חצויה ולהיות אאוטסיידר תמידי, או לשקוע בזהות מרופדת ועוטפת, במין מי אפסיים מחשבתיים ההופכים את האדם לחתול שבע ומנומנם.

( פאר פרידמן, עמיתי אנין הטעם, שחולק איתי את התלהבותי משטיינגרט הלז, כתב גם על אבסורדיסטן, ספרו השני של שטיינגרט).

אם אתם באים ברכב ציינו את מספר האירוע ותוכלו להיכנס לחניית האוניברסיטה בלי טרדות ומעקשים. נראה לי שיהיה מעניין מאוד, ובעיקר – אני מקווה – מצחיק.

עדכון: הנה הכתבה שלי המתארת את ביקורו של שטיינגרט בארץ

אודות mashkazg

Film Director, Book critic and a pragmatist-optimist

דיון

3 מחשבות על “גארי שטיינגרט – "המדריך לרוסי המתחיל"

  1. למען הבוהן הגדולה, מוות לפוסט-סטורקטורליסטים!

    (וכל זה.)

    יהיה תענוג.

    פורסם ע"י פ.פ. | יוני 1, 2008, 2:43 pm
  2. 🙂
    זה מה שיש לי להגיד בנושא

    פורסם ע"י מאשה | יוני 1, 2008, 2:47 pm

מעקב קישורים/Pingbacks

  1. פינגבק: גארי שטיינגארט – המדריך לרוסי המתקדם « לופטגשפטן - פברואר 28, 2011

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יוני 2008
ב ג ד ה ו ש א
« מאי   יול »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30  

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: