//
you're reading...
מהעיתונות

מה יותר נעים – ג'יין עם טיפת שרלוט, או שרלוט עם טיפת ג'יין?

לא מעט ספרים בחיי קראתי יותר מפעם אחת, והיו כאלה שגם קראתי יותר מפעמיים ושלוש. אבל נדיר ביותר, בייחוד בשנים האחרונות, שאחזור מיד לתחילתו של ספר שזה עתה סיימתי. וזה מה שקרה לי עם הספר "רשימות קסנדרה" (במקור “I capture the Castle”), אחד משלושת הטובים ביותר שקראתי בשנה האחרונה. אז הנה לפניכם הביקורת הבלתי מקוצצת (הערוכה הופיעה במדור הספרות של מעריב, 23.10.09) על הספר הכי טוב שלא יצא לכם לשמוע עליו לאחרונה (לא בדיוק חומר קלאסי לפרסומות ברדיו):

 

 

 

קסנדרה מורטמיין בת ה-17 חיה בחורבות טירת גודסנד המתפוררת שבמחוז סאפוק, אנגליה, בשנות השלושים של המאה העשרים, ומנהלת יומן על מנת לשפר את הכתיבה המהירה שלה. קסנדרה אמנם ניסתה את כוחה בשירה ואף בפרוזה קודם אך לא אהבה את התוצאה.
"רשימות קסנדרה" מתחיל כיומן לכל דבר, הכתוב בשפתה הרהוטה ובסגנונה המשועשע, הכנה והאינטליגנטי של בת עשרה נבונה ורגישה במיוחד. קסנדרה חוזרת ליומנה מדי כמה ימים או שעות וכך אנו נחשפים בהדרגה לסגנון חייהם הייחודי של בני משפחת מורטמיין – מעין להקת צוענים בעלת הרגלים אריסטוקרטיים שעבר זמנם. הם עניים כעכברי כנסיה: מוקפים ביופי טבעי כמעט מכושף ובחורבות טירה שעשויות להיראות רומנטיות לולא היה עליהם להעביר שם את החורף, מתקיימים בעיקר על לחם עם מרגרינה ואינם יודעים איך למצוא לעצמם פרנסה יאה.
ואז מגיעים שני אחים אמריקאים, ניל וסיימון, שהגיעו לרשת את אחוזת סקוטני השכנה, לה שייכת גם טירת גודסנד. הגעתם מגשימה את משאלותיהן של האחיות מורטמיין בצורה מפחידה כמעט ויוצרת תסבוכת נאה ביותר.
מזכיר משהו? האחיות רוז וקסנדרה מרפררות לספרות האנגלית הקלאסית בהנאה גדולה, כמו למשל בשיחה שהן מנהלות לפני השינה, כשהן משתדלות לא לקפוא מקור על ידי התחממות בלבנים שהונחו קודם באח:
"'הלוואי שיכולתי לחיות בספר של ג'ין אוסטן!'
אמרתי שאני הייתי מעדיפה לחיות אצל שרלוט ברונטה.
'מה יותר נעים – ג'יין עם טיפת שרלוט, או שרלוט עם טיפת ג'יין?'
אני אוהבת מאוד שיחות כאלה אבל רציתי להמשיך לכתוב ביומן, לכן אמרתי רק: 'הכי טוב חמישים אחוז מכל אחת,' והתחלתי לכתוב בהחלטיות".
"רשימות קסנדרה" ממשיך לתוך הסתבכות העלילה הכוללת אירוסים, התאהבות לא רצונית, נואשת וחסרת סיכוי, התעוררות ספרותית של אב המשפחה (סופר שנס ליחו אחרי ספר מצליח אחד) ותהיות על משמעות הקיום. ככל שהזמן עובר היומן הופך ליצירה ספרותית יותר ויותר. מרווחי הזמן בין כתיבה לכתיבה מתארכים ותיאוריה של קסנדרה הופכים אישיים ומורכבים יותר.
אף כי היא לא מאבדת את חוש ההומור שלה כמעט לרגע, היא נאלצת לעבור כמה תהפוכות רגשיות רציניות למדי, מה שהופך את יומנה לספר התבגרות במובן הטוב ביותר של המושג.
אי אפשר שלא לתאר את שלל הדמויות שמאכלסות את עולמה של קסנדרה, למרות הסכנה שבטרחנות, ולו רק כדי להעביר שמץ מהוודוויל האנגלי השנון המרכיב אותו: אביה ג'יימס – סופר של ספר אחד שזכה לתהילה מסוימת אך נתקף שיתוק יוצרים בשל צירוף נסיבות קצת ביזארי (שכלל התפרצות זעם, נפנוף בסכין עוגה, חבטה בפרצוף וישיבה של חודשיים בכלא); טופז – אשתו הנוכחית – מודל ציירים יפהפייה ופסבדו-בוהמיינית, אשר אוהבת להתמזג בעירום עם הטבע ולנגן בלאוטה, אך גם מפגינה דאגה וטיפול מסור בכל המשפחה; רוז, האחות הבכירה, היפהפייה והנואשת, אשר גמרה אומר בלבה להתחתן עם אדם עשיר על מנת לגאול את עצמה ואת משפחתה מחרפת רעב; תומס, האח הצעיר, תלמיד גימנסיה טוב מזג ושנון; וסטיבן, בנה של סוכנת הבית לשעבר, צעיר יפה תואר ויעיל מאין כמוהו, המאוהב בקסנדרה לחלוטין. בין דמויות המשנה ישנם גם כומר ליברלי ומורת כפר צחקקנית ורוחשת טוב – שתי דמויות שובות לב שמחזקות את ההדהוד לרומן האנגלי הנשי של המאה ה-19.
"מה יש בו, בנוף הכפרי של אנגליה – למה היופי פה הוא הרבה יותר מהנראה לעין? למה הוא נוגע ללב כל כך?" שואל דווקא סיימון, האח האמריקאי הבכור, וקסנדרה – שמסכימה איתו בכל חום לבה הצעיר והאוהב, מנסה לענות על השאלה הזו.
הכל סביבה – טירת גודסנד, מגדל בלמוט (שריד אחרון לתרבות שאבדה), התל העתיק והמסתורי שמקיף את הטירה, הכפר השכן ואפילו אחוזת סקוטני ("אווירה נהדרת של יושן רך, ריח של פרחים ודונג, מתוק ובד בבד חמצמץ וטחוב במקצת, ריח שמעורר עדנה רבה כלפי העבר") מהדהד את השכבות הגיאולוגיות של מיתוס והיסטוריה שמרכיבות את האי הבריטי – החל בקלטים, עבור ברומאים, דרך הסקסונים והנורמנים, הסטיוארטים, הטיודורים, האליזבתנים, הוויקטוריאנים וכן הלאה – במשחק מרפרף של זהרורי שמש וערפילים מעודנים, ברכת שלום אחרונה לפני ההשתלטות המוחלטת של המודרנה.
דוׁדי סמית', שכתבה את "רשימות קסנדרה" בשנות הארבעים (הספר התפרסם במקור ב-1948), הודתה שהוא נכתב מתוך געגועים פראיים למולדתה בריטניה, בעת שהותה בארצות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה. סמית, אחת המחזאיות הבולטות בתקופתה, היא הסופרת שכתבה מאוחר יותר את "101 כלבים דלמטיים".
זהו ספר נדיר ביופיו, מלא רוח נעורים וחיים, וקסנדרה היא דמות שאי אפשר שלא להתאהב בה. דודי סמית' מתארת עולם שבו היופי הוא אחד הערכים העליונים, עולם שאחת דינו להיכחד במציאות שדורשת תועלת במקום הראשון. היא כותבת על השאיפה ליופי – גשמי, מוסרי, רוחני וטבעי – בלי שמץ של רומנטיזציה מזויפת, אבל באהבה מתרפקת וחסרת מעצורים, כזאת שרק בן בית יכול לחוש כשהוא כה מפוכח.

"רשימות קסנדרה", מאת: דודי סמית', מאנגלית: עידית שורר, הוצאת כתר, 2009, 363 עמ'

נ.ב – מילה על התרגום: עידית שורר עשתה עבודה נהדרת, עולה ויורדת בין המשלבים של קסנדרה – ששפתה היא לעתים של מתבגרת הפכפכה ולוהטת ולעתים של נערה מעודנת ומשכילה מאוד – ובין הסובבים אותה, השונים בגילם ובהשכלתם. תופינים ומגדנות, פשוט ככה.

 

אודות mashkazg

Film Director, Book critic and a pragmatist-optimist

דיון

3 מחשבות על “מה יותר נעים – ג'יין עם טיפת שרלוט, או שרלוט עם טיפת ג'יין?

  1. וכיף לקרוא את התייחסותך, הנדירה במקומותינו, לתרגום.

    פורסם ע"י אביגיל | אוקטובר 24, 2009, 9:42 pm
  2. תודה רבה 🙂

    פורסם ע"י מאשה | אוקטובר 25, 2009, 11:15 am
  3. ב2003 יצא סרט נהדר המבוסס על הספר. מאוד מומלץ

    פורסם ע"י נאן | נובמבר 28, 2009, 3:02 pm

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

אוקטובר 2009
ב ג ד ה ו ש א
« ספט   דצמ »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: