//
you're reading...
אנימציה, מהעיתונות

יום הולדת שמח, מיאזאקי-סאן!

בשנת 1986 נכנס טושיו סוזוקי, מפיק צעיר בתחילת דרכו, למשרדי תאגיד התקשורת טוקומה בטוקיו, עם הצעה לסרט אנימציה חדש באורך מלא, נאיבי ורב חסד, מעין סיפור אגדה מודרני על שתי אחיות העוברות עם אביהן לגור באזור כפרי, שמתחברות עם רוח יער קסומה ומסתורית בשם טוטורו.

מי שהיה חתום על התסריט היה הייאו מיאזאקי, אנימטור ותיק ובמאי שכוכבו דרך עם הצלחתו המסחררת של סרטו הקודם "נאוסיקה בעמק הרוח". הנהלת טאקומה, שקיוותה כי מיאזאקי יכתוב סרט המשך ל"נאוסיקה", מה שיבטיח הצלחה ודאית בקופות, דחתה את התסריט. "סרט אנימציה איטי ומהורהר לילדים, עם רוחות יער בדיוניות, שמתרחש בשנות החמישים", טענו בטוקומה לגבי ההצעה החדשה, "מי ירצה לראות דבר כזה?" באמצע שנות השמונים, התקופה הפוסט מלחמתית ביפן נתפסה כתקופה של עוני נורא וקשיי מחייה קיצוניים שאף אחד לא רוצה לזכור.

סוזוקי העקשן לא התייאש. לאחר זמן מה הגיע שוב ובידיו שתי הצעות: ליצור במקביל את תסריטו של מיאזאקי וכן את תסריטו של עמיתו איסאו טאקאהטה, אנימטור ותיק אף יותר ממיאזאקי, לסרט אנימציה ריאליסטי בשם "קבר הגחליליות". בראיון שהעניק בסרט התיעודי "לידתו של סטודיו ג'יבלי", סיפר סוזוקי, כשהוא מצטחק קלות, כי הפעם ממש התרגזו בטוקומה: "לא לקחנו את סרט הפנטזיה המתרחש מיד אחרי המלחמה, ועכשיו אתה מציע לנו בנוסף סרט על קברים?" "קבר הגחליליות", כנראה הסרט הטרגי ביותר שנעשה באנימציה באורך מלא, מספר על אח ואחות המנסים לשרוד לבדם את התקופה הכאוטית וחסרת הרחמים של שלהי מלחמת העולם השנייה ביפן – בהחלט לא החומר הקלאסי, בעיני מפיקים, להצלחה מסחרית בקופות.

לבסוף החליטה ההוצאה לאור של הרומן "קבר הגחליליות" להשקיע בעיבוד לאנימציה, ואילו בטוקומה התרצו להשקיע בסרטו של מיאזאקי, "השכן הקסום שלי טוטורו". מיאזאקי, טאקאהטה וסוזוקי, שזה עתה החלו לפעול תחת השם "סטודיו ג'יבלי", התחייבו לייצר בפרק זמן של שנתיים שני סרטי אנימציה באורך מלא, משימה שהפכה את השנתיים הבאות לגיהינום לכל הנוגעים בדבר, במיוחד בהתחשב בסטנדרטים הגבוהים לאין שיעור של הבמאים.

בשנת 1988 יצאו במקביל בבתי הקולנוע היפניים "קבר הגחליליות" ו"השכן הקסום שלי טוטורו". שני הסרטים – מעין יין ויאנג בקוטביות שלהם – זכו לביקורות מתפעלות ולפרסים יוקרתיים, על אף או אולי בשל עיסוקם בנושאים לא מסורתיים לעולם האנימה (האנימציה היפנית), והוכיחו כי סטודיו ג'יבלי אכן מקיים את ההבטחה של מה שהפך מאז למשולש האגדי מיאזאקי-טאקאהטה-סוזוקי. יציאתם של שני הסרטים ביחד בשנת 1988 מסמלת נקודת מפנה: שני הסרטים, כל אחד לחוד ובוודאי ששניהם יחד, טשטשו את הדיכוטומיה הקפדנית ששררה בעולם האנימציה הגלובלי בין סרטי ילדים לסרטי מבוגרים, בין סרטי אוטר אישיים ובין סרטים מסחריים מצליחים.

"קבר הגחליליות" של טאקאהטה, ריאליסטי ושובר לב – תואר על ידי רוג'ר אברט, אחד ממבקרי הקולנוע האמריקאיים החשובים ביותר, כסרט האנטי-מלחמתי הטוב ביותר שנעשה אי פעם. האהבה בין האח ואחותו הקטנה היא מופת לרגש עז וחונק גרון, אך לעולם לא מלודרמטי מדי, ואילו קושי לבם של האנשים הפשוטים המנסים לשרוד בעצמם ואינם מושיטים יד לשני היתומים מתואר במינימליזם מפוכח, חזק יותר מכל הקצנה גרוטסקית של רוע אנושי.

"השכן הקסום שלי טוטורו" – שגיבורו הפך מאז לסמלו של סטודיו ג'יבלי – הוא גם נקודת מפנה עבור הייאו מיאזאקי עצמו. על אף שמיאזאקי עצמו המציא את טוטורו, כל האלמנטים העל-טבעיים בסרט מהדהדים את דרך השינטו היפנית (הדת הקדומה של יפן, המשלבת אמונה ברוחות הטבע וברוחות האבות הקדומים). הריאליזם המעודן של סביבה כפרית יפנית בשנות החמישים, בשילוב החזרה למסורת העממית בעולם האנימה היפני, שנשלט עד אז בעיקר על ידי עיבודים לאגדות אירופאיות או מדע בדיוני ורובוטיקה עתידנית, הפך את "טוטורו" לפורץ דרך הן ביפן והן מחוצה לה.

אם עד אותה עת היה מיאזאקי יוצר מוכשר ומקורי לכל הפחות, הרי ש"טוטורו" חשף אותו בתור הגאון שהפך להיות, גאון שיכול לדבר ברמות שונות לכל אדם בעולם – מקטן עד גדול, מרחובות טוקיו ועד הפריפריות של ישראל: כנראה במאי האנימציה הטוב ביותר בתקופתנו, שחתום על "המסע המופלא", "הטירה הנעה של האוול", "פוניו על הצוק ליד הים", "הנסיכה מונוקוקי", "שירות המשלוחים של קיקי", "השכן הקסום שלי טוטורו" ועוד רבים נוספים – הייאו מיאזאקי, שחגג השבוע (5.1) את יום הולדתו השבעים.

הסגנון של מיאזאקי, למי שפספס את העשור האחרון, הוא ייחודי ומעורר השראה. אחת התכונות האופייניות ביותר ליצירתו היא השימוש המדויק והמעמיק בפרטים הקטנים ביותר של הריאליה, שמפתה את צופיו לפסוע באמון מלא לתוך פנטזיות מקוריות, רבות מעוף, בעלות מסר פילוסופי וחברתי עמוק, מורכב ומלא שאר רוח.

לא זו בלבד שהיומיומי – בין אם מודרני ובין אם היסטורי, בין אם אורבני-תעשייתי ובין אם כפרי-חקלאי – מיוצג בסרטיו באמינות רבה, אלא שגם העל-טבעי, החלומי והסוריאליסטי נתמך תמיד בחוקיות פיזיקלית בלתי צפויה. כך, למשל, בסרט "פוניו על הצוק ליד הים" (מעין עיבוד חופשי לסיפור "בת הים הקטנה" של האנס כריסטיאן אנדרסן), אזור גבעות ליד הים הופך לשרשרת איים קטנים בעקבות סערה קיצונית שגורמת לים לגאות לגובה של כמה עשרות מטרים. התופעה הסוריאליסטית, שאינה מנוגדת לחוקי הטבע, הופכת לכר שעשועים פורה לדמיונו משובב הנפש של מיאזאקי. במבט מלמעלה מתגלים דגים השוחים מעל כבישים תת ימיים, וכך נשמר מעין היגיון תעבורתי חלומי.כך גם בסרט "המסע המופלא", כשרכבת החוצה עמק מוצף מים, מעין ים רדוד בגובה 15 ס"מ, יוצרת משולש אדוות שהעין רגילה לזהות כנתיבה של ספינה, ובאופן זה מועצמת עוד יותר האווירה דמוית החלום השורה על הסרט לכל אורכו. כך בורא מיאזאקי את עולמותיו הסוריאליסטיים, המקבלים משנה תוקף דווקא כיוון שהריאליזם שלהם כה משכנע.

.

סרטיו של מיאזאקי ידועים בעיסוק החוזר שלהם ביחס בין האדם ובין סביבתו, בצדק חברתי ובכבוד – הן כבוד עצמי והן כבוד לזולת, אך הם מתעלים הרבה מעבר לדידקטיות הצפויה בעיסוק בנושאים אלו. לעתים קרובות יש בהם אלמנטים מפחידים, אך שלא כברוב סרטי האנימציה המסחריים במערב, הפחד לא משרת דווקא את הרשע. האספקטים המוזרים, המסתוריים ואף מעוררי האימה של היומיום ושל הפנטזיה גם יחד הם חלק ממכלול מעורר יראה של המציאות כפי שמיאזאקי רואה אותה. בהמשך ישיר לכך, מיאזאקי גם ידוע בכך שבסרטיו אין נבלים חד משמעיים. אמנם ישנן דמויות שנויות במחלוקת, לפרקים אף נבזיות, אך לעולם הן מורכבות ורב מימדיות, ובדרך כלל במהלך הסרט נחשפות הסיבות להתנהגותן המפוקפקת. בעולמו של מיאזאקי אין "רעים" – יש נסיבות שיוצרות עימות בין רצונות מנוגדים, או התרחשויות שליליות שמקצינות בשל טיפול לא נכון במקורן.

במסיבת עיתונאים שנערכה בפריז ב-2001, עם צאת "המסע המופלא" להפצה בצרפת, התייחס מיאזאקי לנושא הנבלים בסרטיו: "המאה ה-21 היא תקופה משונה. העתיד שלנו לא ברור, אנחנו צריכים לבחון מחדש הרבה דברים שהתייחסנו אליהם כמובן מאליו עד כה. בין אם מדובר בשכל ישר, או בכלל באופני החשיבה שלנו, אנחנו צריכים לבחון מחדש כל נורמה. בתחום התרבות והבידור, בין השאר גם בסרטי ילדים, אנחנו מוכרחים לשאול שאלות לגבי הפורמטים בהם עבדנו עד כה. אתה לא יכול ליצור סתם נבל שבלוני ואז להיפטר ממנו. אסור לנו ליצור סרטים בדרך הקלה".

דרך ארוכה עשה מיאזאקי בדרכו להפוך לרב-מג הרציני ביותר הפעיל כיום, מאז למד כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטת גאקושווין היוקרתית שבטוקיו. ילדותו עברה עליו בצל מלחמת העולם השנייה ומחלת השחפת הממושכת של אמו. בבעלות המשפחה היה מפעל לייצור חלקי חילוף למטוסים, ומשיכתו רבת השנים לכלי טיס ותעופה בכלל (המתבטאת ברוב סרטיו) הן תוצאה ישירה של ההתבוננות וההתפעמות ממטוסים בילדותו.

ככל צעיר יפני כמעט בשנות החמישים (ועד היום), מיאזאקי הנער צרך בשקיקה רבה מאנגה (קומיקס יפני, לעתים קרובות אפי ברוחב יריעתו ותכניו). הוא שאף ליצור מאנגה בעצמו, אך גילה שהמיומנות שרכש בשרטוט כלי תעופה, טנקים וספינות, אינה מספיקה ליצירת אמנות בעלת ערך.

בזמן לימודיו בגאקושווין הצטרף מיאזאקי  לאחת מהאגודות הרבות שנוצרו באוניברסיטה, אגודת מחקר ספרות הילדים, דרכה נחשף לעולם המגוון של אגדות וסיפורי פנטזיה מכל רחבי העולם ובעיקר מאירופה. לעיסוק זה הייתה השפעה מכריעה בעיצוב גישתו כמספר סיפורים ומפתח דמויות. בגמר הלימודים לא פנה מיאזאקי למשרה אקדמית או לעולם העסקים, ובמקום זאת הצטרף לחברת האנימציה היפנית Toei. אחרי הכשרה של כשלושה חודשים החל לעבוד כ-In-betweener (הפועל השחור בתעשיית האנימציה, זה שמצייר בפועל את הפריימים המרכיבים רצף של תנועה). עבודת ה-In-between, חיונית ככל שתהיה לייצור האנימציה הקלאסית, שעממה את מיאזאקי היצירתי והקודח מרעיונות. הוא כמעט עזב את עבודתו, אלא שאז הקרין ארגון העובדים של החברה את "מלכת השלג", סרטו הקלאסי של במאי האנימציה הרוסית, לב אטמנוב (1957).

עוצמת התרשמותו מהסרט הזכירה לו את רשמיו החזקים מ'אגדת הנחש הלבן' (סרט האנימציה הצבעוני הראשון באורך מלא שנעשה ביפן) והתפעלותו מהאופן שבו רגשות חזקים ופשוטים יכולים לחדור ללב הצופה באנימציה לא פחות מבכל מדיום אמנותי אחר. תחושה זו, שגרמה לו לקוות כי יוכל להביע את עצמו בעוצמה באנימציה עם הזמן, גרמה לו להישאר בעבודתו כאנימטור ב-Toei. שם גם התחבר מיאזאקי עם איסאו טאקאהטה, חיבור שעתיד להפוך לחברות רבת שנים, מחוזקת על ידי קריירה משותפת שבשיאה יקימו שניהם, יחד עם טושיו סוזוקי, את סטודיו ג'יבלי. השניים השתתפו באופן פעיל בוועד העובדים החזק של החברה, והכניסו דם חדש, תעוזה יצירתית וחשיבה מקורית לתהליכי העבודה של תעשיית האנימציה המפרכת. מיאזאקי הפך עד מהרה למזכיר הראשי של הארגון, ולכל אורך הקריירה שלו נשאר נאמן לערכים של צדק חברתי, כבוד לזולת, הרמוניה סביבתית וחשיבה מקורית.

כשטאקאהטה החל לעבוד על בימוי סרטו הראשון, "הולס נסיך השמש", הוא הזמין את מיאזאקי לעבוד עימו בתור אנימטור בכיר ונתן לו יד חופשית, ברוח היצירתיות הקבוצתית האופיינית לשניהם. על אף שהסרט קוצץ באכזריות על ידי ההנהלה ונכשל בקופות בשל הפצה מוגבלת, הייתה לו השפעה מצטברת חזקה על עולם האנימה המתפתח. רבים רואים בסרט זה את תחילת הגישה ה"רצינית" בעולם האנימה, גישה שרואה באנימציה מדיום אמנותי בו ניתן לדון לעומק בשאלות הרות גורל – זאת, בניגוד לגישת "דיסני", שהשפעתה המשמעותית על תעשיית האנימציה בכל רחבי העולם הכתיבה גישה מתיילדת ופשטנית מבחינה תוכנית באנימציה עד לשנות השישים.

תנאי העבודה הירודים ב-Toei, שכללו העסקת עובדים חסרי ניסיון, הכשרה או כישרון בתקופות של עומס, והמאבק המתמיד בהנהלה בניסיון ליצור אמנות ראויה, גרמו למיאזאקי וטאקאהטה לחפש את מזלם בחברות אחרות. במהלך השנים הבאות עברו השניים מחברה לחברה, מייצרים בעיקר סדרות טלוויזיה שחלקן זכורות היטב לצופה הישראלי שגדל בשנות השמונים (כמו "הלב", הזכור אצלנו יותר כ"מרקו", אותו ביים טאקאהטה ובו היה מיאזאקי האנימטור הראשי). כמו כן שיתפו פעולה ביצירת סרטים אחדים שזיכו אותם בהערכה של הביקורת והתעשייה, סרטים שהציגו את עמדתם הבלתי מתפשרת של השניים כלפי איכות אמנותית ומסרים רציניים. כשחיפש מיאזאקי, בתחילת שנות השמונים, משקיעים לסרט על נסיכה שואפת שלום המחפשת מזור לעולמה המזוהם גרעינית בעידן פוסט-אפוקליפטי ונקלעת לעין הסערה של מאבקי קבוצות בעלות אינטרסים מנוגדים – הוא נתקל בסירוב אחר סירוב. המשקיעים לא האמינו שסרט בעל נימה אפית כל כך ימשוך קהל לבתי הקולנוע מבלי שהסיפור יצליח קודם בעולם המאנגה. טושיו סוזוקי, שעבד באותה עת כעורך ראשי של מגזין האנימה "אנימאז'", הציע למיאזקי לפרסם את הסיפור אצלו. כך החל לעבוד מיאזאקי על "נאוסיקה בעמק הרוח", שבמשך השנתיים הראשונות לפרסומו הפך ללהיט ענק וזיכה את מיאזאקי בהערכתם הכנה והעמוקה של חובבי מאנגה רציניים. הפופולאריות של "נאוסיקה" שכנעה את המפיקים להשקיע בסרט, והוא אכן הצליח מאוד. עם זאת, מיאזאקי לא היה מרוצה מהסוף שנאלץ "לתפור" לסיפור בשל מגבלות הזמן הטבעיות של סרט קולנוע, והוא המשיך ליצור את המאנגה של "נאוסיקה" עד 1994, וסופה היה שונה למדי מהסוף של הסרט. בעיני חובבי מאנגה רבים, זוהי יצירתו הדגולה ביותר.

עם סיום העבודה על הסרט "נאוסיקה בעמק הרוח", החל מיאזאקי לעבוד על יצירת האולפנים שיהפכו כמעט לשם נרדף ליצירתו בכללותה: "סטודיו ג'יבלי", ממנו יצאו כמה מסרטי האנימציה הטובים ביותר שנעשו בעשרים השנים האחרונות. כנשיא האולפנים טיפח מיאזאקי כמה מגדולי הכשרונות החדשים של האנימה היפנית ותוך כדי כך המשיך לביים סרטי אנימציה נפלאים, כמו "שירות המשלוחים של קיקי", המלווה את התבגרותה של מכשפה צעירה במעין עיר צפון אירופית בדיונית, ו"הנסיכה מונוקוקי", המזכיר קצת את "נאוסיקה" בתכניו האקולוגיים.

אלא שכיוצר אנימציה, אין ספק שיצירתו החשובה ביותר – המורכבת, המהממת ביופיה, בעושר הדמיון ובעומק הרעיונות שבה, היא "המסע המופלא", או בתרגום מילולי מהשם המקורי ביפנית: "סן וחטיפתה של צ'יהירו בידי האלים".

הסרט, שיצא ב-2001, מספר את סיפורה של צ'יהירו, ילדה בת 10 שנקלעת שלא ברצונה לעולם הרוחות והאלים – עולם מוזר והפכפך, מלא יופי ומוזרויות. הסרט מתחיל בנסיעתם של צ'יהירו והוריה אל עבר השכונה החדשה שהם עוברים אליה, כשצ'יהירו סרוחה במושב האחורי, משועממת ורוטנת. כשאביה סוטה בפנייה הלא נכונה, מוצאים את עצמם בני המשפחה נכנסים לאולם המתנה שומם וישן של תחנת רכבת עלומה. כשהם ממשיכים בדרכם הם מגלים יריד משונה, שהאב טוען שהוא כנראה פארק שעשועים זנוח. ההורים מגלים דוכן אוכל מלא כל טוב ומתחילים לזלול בתאוותנות אך צ'יהירו מסרבת להצטרף אליהם. אחרי טיול קצר שהיא עורכת היא חוזרת כדי לגלות שהוריה הפכו לחזירים וכי היא אינה מצליחה להתעורר ממה שנדמה כסיוט אדיר מימדים. צ'יהירו נאלצת לעבוד למען הצלת הוריה והישרדותה בבית מרחץ המיועד לרוחות ולאלים, המנוהל על ידי מכשפה זקנה ורעת מזג. זאת גונבת את שמה של הילדה על מנת למנוע ממנה את האפשרות של בריחה חזרה לעולמה. צ'יהירו נתקלת ברוחות רעות, בעובדים קצרי רוח ורגזניים של בית המרחץ, ביצורים קסומים ובבריות משונות ונאלצת להתגבר על אתגרים פיזיים ופסיכולוגיים, כשהיא לומדת שיעור על נאמנות, אחריות, עצמאות ואהבה.

אם בסרט "השכן הקסום שלי טוטורו" היו רמיזות לעולם השינטו היפני, עולם שמאכלס כ-8 מיליון ישויות על טבעיות (לפי הערכות גסות), הרי בסרט "המסע המופלא" מיאזאקי בורא מחדש את העולם הזה וגם הופך אותו על פיו. מיאזאקי ממקם את רוב הסרט בתחומי אזור הנופש העל-טבעי, שכל מוסדותיו בנויים בארכיטקטורה הפסבדו-מערבית של תקופת המייג'י המוקדמת (אמצע המאה ה-19). דמויות רבות, חלקן בדיוניות לחלוטין וחלקן מעין אבולוציה של דמויות מפתח בפולקלור היפני, מציגות מערך צבעוני מרהיב של אמונות, טקסים ומנהגים יפניים עתיקים. אך מיאזאקי לא יוצר רומנטיזציה של יפן "הישנה". נכון יותר יהיה לומר שהוא מציב את העולם העל טבעי כמראה לעולם המציאות היומיומי, ויתכן שהמסר העיקרי שלו הוא יציאה כנגד חמדנות חסרת מידות וחוסר כבוד בסיסי לבריאה, בכל עולם שהוא: הוריה של צ'יהירו שהופכים לחזירים בשל הזללנות חסרת המידות שלהם; הרוח "בלי פנים" שריקנותו דוחפת אותו לטרוף עד אין קץ ולתפוח מחמדנותם של אלה שמשתוקקים לרצות אותו בעבור מראית עין של טובות הנאה; יובאבה, המכשפה המנהלת את בית המרחץ, שמרוב תשוקה לשלוט מאבדת את היכולת להבחין במה שחשוב לה באמת, וצ'יהירו – שפחדיה מפני החוקים הלא מוכרים של העולם החדש הופכים אותה לזהירה וממוקדת במטרתה – הניצלת פעם אחר פעם מסכנות קטנות וגדולות בשל התנערותה מתאוות בצע ורכושנות.

אחרי שסיים את "המסע המופלא" הבטיח מיאזאקי (ולא בפעם הראשונה) כי לא ישוב לביים סרטים. לא קשה להבין אותו: מיאזאקי הפרפקציוניסט עובר על כל סקיצה ופריים שמציירים אנשי הצוות שלו, ולעתים תכופות גם מתקן אותם – התמסרות שבגילו ובמעמדו היא חסרת תקדים. אלא שמיאזאקי שב לביים גם אחר כך, ונראה שעם כל סרט חדש שיוצא תחת ידיו הוא זוכה לפופולאריות גדלה והולכת, הן ביפן והן מחוצה לה. בסוף שנות התשעים הוא גם הקים את מוזיאון ג'יבלי המהולל, הנמצא בטוקיו, ובעשור האחרון הוא גם ביים כמה סרטי אנימציה קצרים המיועדים להקרנה במוזיאון בלבד (ביניהם סרטון המשך ל"טוטורו").

מספיק להסתכל על תמונה של הייאו מיאזאקי, בשביל להאמין שהוא חי לפי העקרונות והערכים אותם הוא שב לבטא פעם אחר פעם בסרטיו הנהדרים – אדם יפה בן שבעים שכל חזותו מעידה על חיים מלאי יצירתיות ושיתופי פעולה, תפיסת עולם שמשלבת פיכחון צלול עם תקווה תמימה, גישה אמנותית ששואפת להעניק יופי בה במידה שהיא שואפת להיטיב עם העולם ויכולת מעוררת קנאה ליצור אמנות נאצלת ששובה את לבם של אנשים מכל המינים והגדלים, בכל רחבי העולם.

יום הולדת שמח, מיאזאקי סאן.

(הכתבה פורסמה במקור במוסף הארץ,  7.1.2011)

אודות mashkazg

Film Director, Book critic and a pragmatist-optimist

דיון

7 מחשבות על “יום הולדת שמח, מיאזאקי-סאן!

  1. עבודה גדולה עשית, וניכר שמאהבה – אותה אני ונכדותיי ודאי לא היחידות שחולקים עמך.
    על מיאזקי למדנו לראשונה לפני כעשר שנים – א. הייתה אז בת שמונה -, כאשר הקרינו בארץ את (אוהבת את השם האנגלי) Spirited Away.
    כיום בידינו כמעט כל סרטיו והן מקור לאינספור שיחות נפש.
    והנה עכשיו דור חדש, מענף אחר ומה יש לדבר – אותה התלהבות.
    ד. רק בת שש אבל כשאני אומרת דרך אגב, "הסרט הזה שבו ההורים הופכים לחזירים – -"
    מיד היא מושכת בחוט:
    Spirited Away!

    תודה לך. שימחתני. מיד אני שולחת להן את הקישור לסרטון הרוסי.

    פורסם ע"י Corinna Hasofferett קורינה | ינואר 7, 2011, 9:26 pm
    • שמחה מאוד לשמח, קורינה. נפלא שיש ילדים לחלוק איתם את האהבה לקוסם הזה. הבת שלי עדיין קטנה מדי לSpirited away (מפחיד אותה מדי), אבל את פוניו אהבה אהבת נפש. בכל מקרה, יש למה לחכות.
      מיאזאקי בכלל מעריץ את האנימציה הרוסית, ואחד האנימטורים שהוא הכי מעריך, לדבריו, הוא יורי נורשטיין ("קיפוד בערפל").

      פורסם ע"י mashkazg | ינואר 8, 2011, 11:31 am
  2. לא הכרתי. תענוג הפוסט שלך מעשיר.
    מומלץ אצלי בקולנוע
    http://hamimlatsim.blogspot.com/2011/01/131-61.html

    אסתי כ.

    פורסם ע"י מומלצי הבלוגוספירה | ינואר 8, 2011, 9:15 am
  3. תודה רבה! 🙂

    פורסם ע"י mashkazg | ינואר 8, 2011, 11:32 am
  4. תבורכי על הכתבה. מיאזאקי הוא אליל אצלנו בבית וטיול הבת מצווה של בתי (עוד שנה וחצי) יכלול את אולפני ג'יבלי. אמן ענק שאנחנו המערביים יכולים רק להבין את אפס קצהו (אגב- לא הזכרת את פורקו רוסו – הגירסה היפנית-איטלקית לקזבלנקה).

    פורסם ע"י אמיר | ינואר 12, 2011, 10:26 am
  5. אמיר, המון תודה! כולי קנאה בטיול בת המצווה – החלום שלי הוא לעשות טיול ביפן בעקבות מקורות ההשראה של מיאזאקי…
    איכשהו, פורקו רוסו הוא הסרט הפחות אהוב עליי מבין סרטיו…

    פורסם ע"י mashkazg | ינואר 12, 2011, 10:46 am
  6. שלום. עבודה מעולה! ממש אוסף של חומרים על סרטי אנימציה יפנים לאחר המלחמה השנייה.. אני גדלתי על סרטים לילדים ומאוד אהבתי אותם. כמו "פקמון" ועוד.. סרטים מעולים!

    פורסם ע"י ימי הולדת | אוגוסט 4, 2011, 11:46 am

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

ינואר 2011
ב ג ד ה ו ש א
« אוק   פבר »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: