//
you're reading...
Uncategorized

איכס, אני אוהבת להיגעל

לפני כמה שנים התגוררתי בעין כרם שליד ירושלים. ביתנו שכן בתווך בין בעלת הבית שלנו, קשישה מרוקאית שנלחמה כל יום באבק ובפרורים ובבנה הבטלן והסטלן, ובין בנה הבכור – קנקער בעיריית ירושלים החולש על משפחה מקסימה – רעיה נהדרת ומלאת חוש הומור שתחזקה בית למשעי במקביל לעבודה בשירותי החינוך של העירייה, וחמישה ילדים מלאי רוח חיים וסקרנות. זאת היתה המשפחה הדתית הכי פלורליסטית שהכרתי עד אז (וכנראה גם מאז) – מעין התגלמות חיה של הקלישאה כי הדתיות הספרדית היא הרבה יותר גמישה, סובלנית ומחוברת למציאות שסביבה מהדתיות האשכנזית – הנוקשה, הדיכוטומית והסגורה הרמטית בתוך עצמה.

אני ואישי התיידדנו עם שניים מילדי המשפחה, שבתורם התאהבו בנו לחלוטין – ילדה בת שבע ואחיה בן החמש. היינו יוצאים איתם לטיולים, משחקים איתם בחצר, ובבוא הזמן הם גם היו חומקים אלינו כדי לראות קצת טלוויזיה, באישור האם כמובן, שסמכה עלינו שלא נקלקל את נשמתם הטהורה. באותה תקופה התעסקנו רבות באנימציה ולכן היה לנו מלאי עצום של סרטים מצוירים לחלוק עמם, מה שהפך בסופו של דבר את הטיולים ומשחקי החצר לקצת זניחים.

יום אחד שמתי להם אנימציה רוסית. ילדים, כידוע, הם סובלניים ביותר כלפי שפות זרות (לפחות עד גיל מסוים) ולא הנחתי שתהיה להם בעיה לצפות בסרט כל עוד יש הרפתקאות נועזות ואיורים יפהפיים. הילדים החלו לצפות בהבעה המהופנטת האופיינית לילדים בכל זמן ובכל מקום ברגע שהמקלט מתחיל להבהב את אותותיו המרצדים, והדמויות החלו לדבר בינן לבין עצמן באותה שפה משונה, שהיא במקרה שפת אמי.

"באיזו שפה הם מדברים?" התעניינה הילדה, בעלת החוש המחודד יותר לניתוח וביקורת. "רוסית" אמרתי כלאחד יד.

"איכככככככככסססססססססססססססס" פלטה הילדה בניגון עולה ויורד ובהדגשת השורקת.

צחקקתי ושאלתי: "אז את רוצה שאני אכבה?"

"לא", היא ענתה. ואז היא הוסיפה משפט אלמותי שנכנס לפנתאון הציטטות הנצחיות שלנו: "אני אוהבת להיגעל".

הסיבה שאני מספרת לכם את הסיפור הזה עכשיו, היא מעין תגובה לקינה המתמשכת והטרחנית לגבי תוכניות הריאליטי, שניצתה מחדש בשל התבטאותו הבלתי מפתיעה של יורם זק. אישית, אני לא חובבת גדולה של תכניות ריאליטי (אם כי יצא לי להתמכר במידות שונות של מסירות לתוכניות ריאליטי מסוימות, שחלקן לא הוגדרו ככאלה באופן המסורתי). אני מאמינה שרוב צופי הריאליטי מתרגלים את רמות ההנאה שלהם מהגועל שאוחז בהם למראה עילגות, טיפשות, תככנות, רשלנות ושאר הרעות החולות המבצבצות בדרך כלל כשמסתכלים בזכוכית מגדלת מסוימת על אנשים במשך זמן ממושך. הקתרזיס שהצופים חווים ברגעים המעטים של חסד או חוכמה המתגלים לפתע בין ערמות הדומן הנפשי, מחזקות את ההיקשרות הנפשית לדמויות. הצורך להישאר מעודכנים – אחד הדחפים החזקים ביותר של האדם הנאו-דיגיטלי, מדרבן אותם להמשיך ולצפות גם שנהיה משעמם קצת.

הנהי והקינה הם מיותרים. המציאות היא מה שהיא והטלוויזיה ונתוני הצפייה לא כל שכן. כמו בסיום המעולה של "המופע של טרומן", בסופו של דבר זו רק טלוויזיה ואין קל מלכבות אותה (בניגוד למציאות). כשהריגוש נגמר עוברים הלאה לריגוש הבא, לתכנית הבאה, לעונה הבאה. מי שיש לו אלטרנטיבות מייצר אותן או צורך אותן. 

אותה היגעלות קולנית של אנשים מסוימים, ובראשם אנשי תקשורת רבים, מאחוזי הצפייה הגבוהים בתוכניות ריאליטי (כביכול אם לא היו צופים בהן היו הצופים מיד נוטלים את האנציקלופדיה העברית ומתעמקים בהגותו של אחד העם), היא בעיניי בדיוק אותו "איכס, אני אוהבת להיגעל" של חברתי בת השבע. על ידי התעסקות מתמדת בנתוני הצפייה וניתוח אינסופי של הסיבות שגורמות לעם בישראל כיום לטבוע בריאליטי, אותם מקוננים לא מייצרים אלטרנטיבה. הם בסך הכל ניזונים מאותו רגש של עליונות אינטלקטואלית או מוסרית כלפי צופי הריאליטי, בדיוק כפי שצופי הריאליטי חשים כלפי המשתתפים.

אנושיות

אודות mashkazg

Film Director, Book critic and a pragmatist-optimist

דיון

13 מחשבות על “איכס, אני אוהבת להיגעל

  1. פוסט משעשע. אבל את מחמיצה פה נקודה חשובה. התדרים עליהם יושב ערוץ 2 הם תדרים ציבוריים. הזכיינים קיבלו את התדרים האלו משום שהם התחייבו למלא אותם בתכן איכותי עם איזשהו מבט עומק על החברה הישראלית.
    במקום כל זה הם ממלאים את התדרים האלו בזבל (פופולרי, אבל זבל). טעם הוא דבר נרכש, רוב האנשים ידליקו ערוץ 2 בתשע בערב בעיקר מתוך הרגל ויראו מה שיש שם. הזכייניות היו יכולות וצריכות למלא את המשבצות הללו בדברים יותר איכותיים, וזו הטענה נגדם.

    פורסם ע"י נתאי | פברואר 19, 2011, 12:08 pm
  2. קודם כל תודה על התגובה.
    לגוף העניין – אני התייחסתי למי שמתייחס לצופים ולא לגופי השידור.
    לעניין גופי השידור אפשר להתייחס בכמה אופנים:
    1. יש פה את ערוץ 1, שיש לו לפעמים תוכניות מצוינות (בוא לא ניכנס לרקב הכללי שפשה במערכת הזאת). במקום להתייחס לתכנים האלה, אנשי תקשורת רבים מעדיפים לכתוב על נושאים שהם ידעו שיקבלו תשומת לב רבה כיוון שהם עוסקים במה שזוכה בהכי הרבה רייטינג, רק שהם יתלוננו ויקוננו ויבקרו וישפטו ובכך כביכול יצאו זכים יותר.
    2. ערוץ מסחרי הוא ערוץ מסחרי. הוא רוצה למכור פרסומות. לצפות ממנו למשהו אחר הוא פשוט לא להיות ריאלי, בעיניי. מאידך, מדי פעם מתפלקות לו סדרות איכותיות, פחות או יותר.
    3. גם על איכות אפשר להתווכח עד אינסוף: אם לדעתי סדרה על חצרו של הנרי השמיני היא איכותית ולדעתך היא אוסף מתייפף של קלישאות היסטוריות, מי יכריע אם הטיודורס היא סדרה איכותית או טלנובלה מצופה זהב מזויף?
    בסופו של דבר, הטענה שלי היא שהאדם החושב בוחר לעצמו את ערוצי התרבות והבידור שלו, וקינות לגבי הטעם (הקלוקל בהחלט לטעמי) של אנשים אחרים היא התעסקות מיותרת

    פורסם ע"י mashkazg | פברואר 19, 2011, 12:52 pm
  3. מאשה מאשה, מה יהיה, כל מה שכתבת בתגובה בסעיף 1, רץ לי בראש כבר ימים על ימים. חשבתי לנסח סטטוס נוקב בנושא (פחח). בתור צופה של ערוץ 1 בלעדית, זה בדיוק מה שאני שאלתי את עצמי כבר הרבה זמן. בכל פעם שאני מזפזפת ערוצים ומקללת על המחיר המושחת שאני משלמת להוט תמורת הכלום הזה ועל איך שכנוע אותי הורי אחרי שנתיים בלי טלויזיה שהילד בתת תנאים בשל כך, בכל פעם שאני נעצרת אפילו בלי להתכוון על ערוץ 1, כי זה הכי מעניין, אני שואלת את עצמי איך זה שדווקא הערוץ הלא מסחרי היחיד, היחיד שגם מטפח את התרבות בארץ, מזמין אנשי תרבות אמיתיים מתחום התרבות, מייצר תוכניות שמשלבות אנשי תרבות מתחום הספרות והקולנוע, למשל, איך דווקא הוא לא זוכה למילה טובה, לסיקור, או לפחות לא לקיתונות הבוז שלהן הוא זוכה. ולפוסט, כתוב נפלא. בא לי לעבור לעין כרם ולצפות באנימציה רוסית. לפחות לזמן מה.

    פורסם ע"י שלי חן | פברואר 19, 2011, 2:55 pm
  4. אח, שלינקה שלינקה, מה יהיה על אחדות המחשבה בינינו? בסוף נתחיל לכפות אותה על אחרים, לערוף את הראשים של מי שלא יסכים, להעיף אותיות מהאל"ף בי"ת ולהחליף את לוח השנה…
    האמת שה"איכס, אני אוהבת להיגעל" הזה נצרב לי בתודעה מהרגע שהוא נאמר והפך לשלט ניאון מהבהב בראשי בכל פעם שאני קולטת שאני, או אנשים סביבי, מתענגים על משהו שאנחנו יודעים שהוא זבל מוחלט. ברור שכשההתענגות הופכת לציבורית כל כך, מקיפה וכובשת תודעות באופן נרחב כל כך זה מטריד. וגם מה שאני עושה עכשיו, בפרסום הפוסט הזה, הוא חלק מההתענגות המזוקקת הזו על הגועל – שמתחילה בצפייה במרקע, נמשכת בצקצוקים ומתפוגגת לפוסטים מהסוג הזה.
    ערוץ 1 לא זורם עם הערכים הנדרשים ממעצב דעת קהל כיום וכאן: הוא לא סקסי. הוא מראה הרבה זקנים. הוא עטוף בצורה מכוערת לרוב, גם אם התוכן שהוא מציג מעניין מאוד לעתים (קרובות או לא, על כך אפשר להתווכח). אנשי יחסי הציבור שלו – מה שהם לא יהיו – לא מקושרים עם מארגני המסיבות הנכונים. צפייה בו מזכירה לי את סיפור ילדת הכאפות מהפריפריה, שכל גילוי תרבותי שלה היה כגילוי קולומבוס את אמריקה, על כל קלישאה אינטלקטואלית היא חשבה לבד, ורק כשהיא הגיעה לעולם המעודכנים גילתה שכל אוצרותיה ידועים ושחוקים.
    לסיכום וכמעט בלי קשר: התודעה הקולקטיבית – אולי קן טרמיטים קוגנטיבי שחבריו הם אנחנו – היא אינפנטילית ברמות שקשה להאמין.

    פורסם ע"י mashkazg | פברואר 19, 2011, 5:24 pm
  5. את צודקת לגבי מה שאת אומרת עם ערוץ 1 אבל יצירה איכותית ומעניינת דורשת כסף, וגם יחסי ציבור אם רוצים צופים. בכמויות הכסף שהערוץ הזה בולע, הוא היה יכול להתחרות ב-BBC בלי שום בעיה בתחומים אלו.

    לערוצים המסחריים יש מכונות יחסי ציבור אימתניות שדוחפות את התכניות שלהם, אתרי אינטרנט שדוחפים את התכן שלהם, ועיתונאים עצלנים שאוכלים מה שנותנים להם.
    לגבי הערוצים המסחריים, יש רגולטור שתפקידו לדאוג שהם עומדים בתנאים שעליהם התחייבו, נציגי ציבור בדירקטוריונים שלהם, ומנגנונים שלמים שאמורים לפקח עליהם, אבל לא עושים מאום.
    לגבי איכות, אפשר להתווכח, אבל גם יש לה מדדים מוחלטים, שנקבעים במסמכי המכרז – תכניות תעודה, עיסוק בפריפריה וכדומה. הזכיניות במקום להפיק דברים כאלו, מבקשות — ומקבלות מן הרגולטור הכרה בתכני הזבל הנחותים שלהם כתכני איכות.
    לאורך זמן, לא בטוח בכלל שלתכנים איכותיים יש פחות רייטינג. זה פשוט דורש יותר אומץ להפיק אותם.

    פורסם ע"י נתאי | פברואר 19, 2011, 8:10 pm
  6. יש פה שאלה קלאסית, את מי מאשימים, את האדם, שיש לו "חופש" לראות מה שהוא רוצה, או את המערכת. האמת היא שרוב האנשים יראו מה שידחפו להם בערוץ 2 בתשע, ואין להם את המשאבים, היכולת האינטלקטואלית, והכח להתחיל לחפש אלטרנטיבות.

    פורסם ע"י נתאי | פברואר 19, 2011, 8:26 pm
    • ואולי חלק מהתשובה היא: בואו נפסיק להאשים. בואו ננסה קונסטרוקטיביים. אני לא נגד ביקורת – לא נגד אנשים פרטיים ולא נגד מערכות גדולות, אבל באמת שאני נהנית להיגעל מעיתונים בתפוצה רחבה שבעמוד השני מפרסמים מאמר דעה זועם נגד "האח הגדול" ושני עמודים אחר כך מורחים כפולת עמודים עם תמונת תקריב של החזה של המודחת האחרונה (לא משהו ספציפי, סתם תבנית כזאת). אני לא טוענת שאנשי תקשורת יכולים לעשות את העבודה של גופי השידור, אבל לכל הפחות הם יכולים להתעסק פחות בביקורת שלילית על זבל – מה שרק תורם להייפ שלו בסופו של דבר – ולהתעסק יותר בביקורת חיובית על שכיות חמדה.
      ועכשיו כתבתי את המילה "פחות" פעמיים במשפט אחד אבל אני עומדת מאחורי זה 🙂

      פורסם ע"י mashkazg | פברואר 19, 2011, 8:38 pm
  7. פוסט יפה, תובנה מבריקה.

    פורסם ע"י הופ | פברואר 19, 2011, 9:03 pm
  8. מעולה. סוף סוף דברים כדורבנות ולא הקלישאות הצפויות על ה'זבל הזה' מכל אלה שנהנים להיגעל, וכמו הילדה שטופת המוח בסיפורך, הם מציצים בחצי עין כדי לדעת איך לנסח את הבוז האופנתי כל כך. כאילו התקשורת הכתובה לא משמשת קטר שמניע את הבאזז סביב התכניות האלה.
    ומול זה, אופנתי לא פחות להיות בצד של ה'מקובלים'. היינו, לדבר סרה בערוץ 1. ומי שתופסים אותו מופיע שם,מתנהג כמו ארנבת שנלכדה בפנסי מכונית. חסר אונים ונכלם, כשלמעשה ערוץ 1 (הבעייתי, נכון), הוא עלה התאנה האחרון על ערוות השידור הציבורי.
    פוסט מעולה

    פורסם ע"י כרמלה כ. שלומי | פברואר 19, 2011, 10:21 pm
  9. את אולי לא מאשימה, אני כן 🙂
    חוצמזה, אם את לא רואה ארץ נהדרת, אז היה שם חיקוי מבריק של אברי גלעד שאומר עם העין הגרונית המזוייפת שלו עכשיו נראה משהו "מגעיל ומעולה" וזו בעצם מהותו של הריאליטי.

    פורסם ע"י נתאי | פברואר 20, 2011, 12:14 pm
    • לא יוצא לי לצפות הרבה אבל אני זוכרת את "מגעיל ומעולה", ונראה לי שזה כל כך תפס גם בז'רגון העממי כי זה כל כך מדויק לחוויית הריאליטי והבידור בכלל בימינו. שכחתי מזה אבל זה בעצם אותו דבר בדיוק 🙂

      פורסם ע"י mashkazg | פברואר 20, 2011, 12:29 pm

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

פברואר 2011
ב ג ד ה ו ש א
« ינו   מרץ »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28  

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: