//
you're reading...
מהעיתונות, ספרות רוסית מתורגמת לעברית, תרבות רוסית

הרג האב כהרג אלוהים – על האחים קרמאזוב מאת דוסטויבסקי

כשיוצא לאור תרגום חדש של נילי מירסקי זהו יום חג לאוהבי הספרות, לא כל שכן כשזהו תרגום שלה מרוסית. על אף שהספרות בישראל התברכה במספר בלתי מצוי של מתרגמים מחוננים מרוסית עוד מראשית ימיה, קשה להצביע על מישהו שתרם תרומה כה משמעותית לספרות רוסית מתורגמת לעברית כנילי מירסקי.

מירסקי – שתירגמה את גוגול, טולסטוי, דוסטוייבסקי, צ'כוב, פלטונוב, בולגקוב, יירופייב (בעיניי, התרגום של "מוסקווה-פטושקי" הוא אחת מפסגות גדולתה), ורבים אחרים – ניחנה במתת אלוה בכל הנוגע לתיווך תרבות רוסית. מן הידועות היא, שבין התחביר ואוצר המלים הרוסי לבין העברי פעורה תהום שנראית בלתי עבירה לעתים. היו וישנם כמה בודדים ואמיצים שחצו את התהום הזאת בכישרון ניכר לעין, אך לעתים קרובות תוך הקרבת המשמעות המקורית, או תוך שימוש במליצות ושפה הנשמעת מלאכותית לאוזן הקוראים המודרניים. ייחודה של מירסקי הוא ביכולת שלה ליצור תרגום קולח ואותנטי, שאינו נשמע זר או מאולץ לקוראים בני זמננו, ועם זאת משמר הן את ניחוח העבר והן את חותמו הספרותי של כל יוצר באופן אינדיבידואלי.

לאחרונה יצא לאור תרגומה של מירסקי ליצירת המופת "האחים קרמאזוב" של פיודור מיכאלוביץ' דוסטוייבסקי – תרגום שעליו עבדה כתשע שנים (דוסטוייבסקי עצמו עבד על "האחים קרמאזוב" במשך שנתיים), והתוצאה אכן מרנינת-לב, אם אפשר לומר כך על איזו יצירה של דוסטוייבסקי. באחרית הדבר לספר היא מתארת את הקשיים והאתגרים שעמדו לפניה, ומספקת הצצה לעולמו המורכב והמרתק של המתרגם, שבמרבית המקרים נותר חתום ומסוגר לפני הקורא, ושלרוב עיקר התגמול עליו הוא עצם העבודה. במאמר מוסגר אוסיף, כי לפי דבריה, נראה שמירסקי לא מעריכה במיוחד את התרגום הקודם של הספר, פרי עבודתו של צבי ארד. אך מכיוון שדרך תרגומו של צבי ארד לספר זה התאהבתי בדוסטוייבסקי (אף כי לבי לא נטה אליו עד אז), ועל אף (או בשל) חיבתו למליצות ולשפה מיושנת – בעיני יש ערך רב גם בעבודתו.

על כל פנים, תרגומה החדש של מירסקי הוא סיבה מצוינת לבחון מחדש את יצירת המופת הזאת, חיבור מכונן בתולדות הרוח האנושית, ספר שלא נס ליחו, ושקריאתו מעלה שאלות רלוונטיות גם בזמננו.

מקובל לראות ביצירתו האחרונה של פיודור מיכאלוביץ דוסטוייבסקי (הוא מת ב-9 בפברואר 1881, שלושה חודשים לאחר שסיים את כתיבתה), "האחים קרמאזוב", את אחת היצירות הגדולות ביותר של הספרות המודרנית, וזאת על אף שחלק ממעריציו המושבעים – סופרים דגולים בעצמם – מודים כי היא עמוסה בניסוחים מרושלים, אי דיוקים פנימיים, דמויות היסטריות למכביר, עלילות משנה חסרות קשר לעלילה הראשית ושאר "פגמים" ספרותיים. אז מה הוא סודו, אם כן, של אחד הרומנים המשפיעים, המטלטלים והפילוסופיים ביותר שנכתבו אי פעם?

עלילת "האחים קרמאזוב" מתחילה במפגש טעון מאוד, שתוצאותיו ישפיעו על מהלך חייהם של כל המשתתפים בו. כך הקוראים פוגשים לראשונה בפיודור פאבלוביץ' קרמאזוב, אשמאי זקן ושטוף זימה והוללות, מוקיון חסר עכבות, שדבר אינו קדוש בעיניו. שתי נשים קבר חדל האישים, מהן נולדו לו שלושה בנים חוקיים, אשר בחינוכם ובגידולם השקיע לא זמן, לא כסף ולא שמץ של עניין. עתה, משבגרו, ניצב פיודור פאבלוביץ' לפני עימות עם בנו הבכור, דימיטרי, התובע את נכסי ירושת אמו המגיעים לו בדין, ואשר נאבק מול אביו על אהבתה של העלמה הפוחזת והנהדרת אגראפנה אלכסנדרובנה סבטלובה (ובקיצור, גרושנקה). בירור העניינים נקבע במנזר המקומי, בהנחייתו של הסטארץ זוסימה – סמכות רוחנית מקומית, קדוש המטיף לאהבה והגורו לכל דבר ועניין של צעיר הבנים לבית קרמאזוב – אלכסיי, הנוכח גם הוא, כשמשו של הסטארץ. כן מצטרף למפגש איוואן פיודורוביץ', הבן האמצעי, בחור חמור סבר ומורכב, שרק לאחרונה נחל הישג מרשים כשזכה לשלל שבחים על מאמר חריף-מחשבה שפירסם. המפגש הטעון במנזר נוחל את הכישלון הצורב והמביש שכולם ציפו לו, ודימיטרי המטורף מזעם מכריז, לא בפעם הראשונה ולא בפעם האחרונה, כי אביו יביאנו לכדי רציחתו. כשהאב אכן נרצח, נופל החשד המיידי על דימיטרי – שמתקשה להפריך את האישומים נגדו, ונעזר רק בגאוותו ובאמונו, במלת הכבוד שלו.

הרומן "האחים קרמאזוב", שמתחיל כדרמה קומית משפחתית (אפילו ולדימיר נבוקוב, שהסתייג מדוסטוייבסקי וטען כי אין לו שום סגנון, בכל זאת הואיל לייחס לו יכולות קומיות עילאיות), נהפך לעלילה בלשית, שמתפתחת לדרמת בית משפט. אך מעל הכל ולפני הכל – "האחים קרמאזוב" הוא מסה מוסרית ופילוסופית. כ-130 שנה חלפו מאז שניטשה הכריז על מות אלוהים, פחות או יותר במקביל לפרסום "האחים קרמאזוב", ובימינו העיסוק בשאלת קיומו, או חשיבותו, הוא אנכרוניסטי. אין הכוונה לאמונה באלוהים כפרקטיקה פרטית: ייתכן שמרבית האנשים בעולם יטענו כי הם מאמינים בקיומה של ישות או השגחה עליונה. אך בתודעה הציבורית – אלוהים, כשחקן ראשי בדרמה הגדולה של האנושות, כסמכות הגבוהה ביותר שכל שאר הסמכויות נגזרות ממנה, ירד מהבמה. גם הממסדים של הדתות הגדולות כבר כמעט לא עוסקים בו במישרין, אלא בעיקר במוסר האנושי ככלל, לא כל שכן המדע והשיח האינטלקטואלי המערבי.

רבות כבר נכתב על העיסוק ברצח אב מצד אחד ב"האחים קרמאזוב" – פרויד אף כתב את אחד ממאמריו החשובים על אדיפליות בהקשר זה – ועל מות האלוהים מצד שני. אלא שב"האחים קרמאזוב" דוסטוייבסקי ממשיל את רצח האב, ויהיה נקלה, מוקיון וסאדיסט ככל שיהיה, לרצח האלוהים עצמו, ואפשר אף לראות בחיבורו נבואה על התמוטטות השיטה ההייררכית בכללותה. שכן אם הסמכות העליונה הכזיבה בבוראה עולם שיש בו רוע חסר כל פשר ורמות סבל שלא יתוארו, מה הטעם בכל סמכות שהיא? אם האב אינו יכול לשמש כהורה ראוי לילדיו, אין להתפלא שהללו קמים ורוצחים אותו.

אך זוהי רק נקודת ראות אחת של הדברים, והגאונות ברומן של דוסטוייבסקי היא היכולת להציג כמה נקודות מבט על אותו נושא, להביא אותן לקצה גבול היכולת הספרותית, ובסופו של דבר גם לא להכריע ביניהן, אלא להשאיר לקוראים את חירות הבחירה. דוסטוייבסקי מחלק את הדמויות הראשיות לארבעה טיפוסים מייצגים:

האח הבכור, דימיטרי – או כפי שהוא מכונה לרוב, מיטיה – הוא חוטא מזן רוסי נפוץ למדי: הוא מתפלש בתחושת האפסות שלו ומתרומם ממנה לגבהים חדשים, כפי שהוא מעיד על עצמו: "בגלל שאם אני כבר עף אל התהום – אז בקו הכי ישר, ראש למטה עקבים למעלה, ואני אפילו מרוצה שאני נופל בצורה כל כך משפילה דווקא, אני מוצא בזה יופי. והנה, עמוק בתוך החרפה הזאת אני פוצח פתאום בשיר הלל. ואפילו שאני מקולל, אפילו שאני שפל ונבזה, בכל זאת גם אני מנשק את כנף גלימתו של אלוהים. וגם אם בו-בזמן ממש אני הולך גם אחרי השטן, אף על פי כן גם אני בנך, אלי, ואני אוהב אותך, ושמחה מציפה את לבי, שמחה שהעולם אי אפשר לו בלעדיה". מיטיה מגלם את האידיאל הנוצרי של החוטא הראוי למחילה, יחד עם אהובתו גרושנקה – על אף שהוא אינו מוכס והיא אינה זונה (אם כי היא נחשבת ל"מופקרת" של העיר), מייצגים שניהם את הטיפוסים האידיאליים לאהבתו של ישו כתפישה מוסרית – חוטאים אומללים, שלבם טהור, ועל כן הם זכאים למחילה שלמה ולאהבה ללא תנאים.

"סירוב לווידוי" מאת רפין

האח האמצעי, איוואן – שאף אחד כמעט לא פונה אליו בשם חיבה, הוא כופר בעיקר, כלומר חוטא אינטלקטואלי, והוא סובל עד איבוד הדעת משאלות מוסריות בלתי פתורות. הוא בז לאביו על כך שהוא כה נקלה, וכך הוא גם בז לאלוהים, שאף התעמקות פילוסופית לא תצדיק את הסבל והרוע הקיימים בבריאה שיצר. בשיחה ארוכה שהוא מנהל עם אחיו הצעיר, אלכסיי, הוא שוטח לפניו את ראיית עולמו חסרת המוצא, ראייה שבזה לאלוהים ולסבל שהוא הביא לעולם (הוא מעלה סיפורים מזעזעים של התעללות בילדים, סיפורים שדוסטוייבסקי ליקט מעיתונים), גם אם התגמול על הסבל הוא חיי העולם הבא, גאולה אפוקליפטית או תחיית המתים. "ככל שאני אוהב יותר את האנושות, כך אני אוהב פחות אנשים", זה משפט המפתח של איוואן. זו המוטיווציה שדוסטוייבסקי מייחס ללהט שבו איוואן עוסק בשאלות מוסריות, בעוד שלמעשה הוא נגעל למדי מאנשים ומאינטרקציות חברתיות ככלל. איוואן הוא האב-טיפוס של האינטלקטואל המוסרי המודרני – אחוז ספקות, מתייסר (לפחות תיאורטית) בשאלות על גורל האדם, ובסופו של דבר – לעתים קרובות – מיזנטרופ.

האח הצעיר, אלכסיי, או אליושה – הוא אדם מאמין, למרות ההכרה בסבל וברוע. הוא לא מאמין בדיוק באלוהים, ולא ממש מתעסק בשאלות פילוסופיות מורכבות. אליושה, כתלמידו של הסטארץ זוסימה, מאמין באהבה: אהבה לכל ולמרות הכל. והוא לא רק מאמין, הוא גם התברך בכישרון טבעי לכך – לא רק שהוא אוהב את כולם, כולם גם אוהבים אותו. אליושה – הצעיר ביותר מבין האחים והיחיד שיש לו כמה זיכרונות טובים מהילדות (עובדה שיש לה כנראה קשר הדוק ליכולת האהבה שלו) – הוא דמות מפוכחת ונוטת חסד, האידיאל הרומנטי ביותר של ילד תם וחכם.

הדעה המקובלת בקרב חוקרי דוסטוייבסקי רבים היא כי אלכסיי הוא פיתוח מאוחר ומוצלח יותר של הנסיך מישקין, גיבור ה"אידיוט" של דוסטוייבסקי. וכך כתב דוסטוייבסקי עצמו על דמות הנסיך מישקין ברשימות ההכנה: "הרעיון העיקרי של הרומן הוא להציג אדם טוב באופן מוחלט. אין דבר קשה מזה בעולם, בייחוד בזמננו. כל הסופרים, לא רק אצלנו אלא גם כל הסופרים האירופאים, אשר ניסו ליצור דיוקן של האינדיבידואל הטוב באופן מוחלט, תמיד נכנעו בסוף. זאת, מכיוון שהמשימה קשה עד אינסוף. הטוב הוא אידיאל, אבל גם אצלנו וגם בתרבות האירופית, האידיאל הזה עוד לא לבש צורה. בכל העולם כולו היה רק אדם אחד מושלם – ישו – ועצם הקיום של האדם הטוב-באופן-מוחלט הזה הוא בגדר נס בלתי נתפש. כל הבשורה על פי יוחנן מתקיימת על בסיס הגישה הזאת".

ולדימיר סולוביוב, פילוסוף רוסי דגול של סוף המאה ה-19, שהטיף לאהבה בתור המצב האנושי האידיאלי והשפיע עמוקות על דוסטוייבסקי (לפי פרשנים מסוימים, דמותו של הסטארץ זוסימה מבוססת עליו; לפי אחרים, דמותו של אליושה), טען כי הנצרות הקתולית מתבססת על השליח פטרוס, הפרוטסטנטית על פאולוס ואילו האורתודוקסית – שאליה משתייכת גם הפרבוסלאווית – על יוחנן. המצווה היחידה בבשורה על פי יוחנן היא "ואהבת לרעך כמוך". ודוסטוייבסקי, כמו נוצרים פרבוסלאוויים רבים, ראה בחמלה ובאהבה את עיקר העיקרים של הראייה הנוצרית, וכך הוא גם עיצב את הצדיקים שלו, ובראשם את אליושה.

וישנו עוד בן, סמרדיאקוב – הבן הממזר של פיודור פאבלוביץ', שגודל (כמו שאר בני קרמאזוב בשלב זה או אחר של חייהם) על ידי המשרת הנאמן גריגורי. סמרדיאקוב הוא תולעת-אדם עלובה, מניפולטור מוכשר וזדוני, בעל נטייה לתרבות המערב, המשמש כטבח בביתו של אביו – אדם המגלם את תהומות האופל שאליהן עשויה להגיע נפש האדם שלא זכתה בגרם אחד של אהבה במשך כל חייה. סמרדיאקוב מושפע מדיוניו התיאורטיים של איוואן על מות האלוהים והמוסר, וגוזר מהם גישה אגוצנטרית וחסרת עכבות, הן בכוח והן בפועל.

*

מיטיה וסמרדיאקוב הם גיבורי תעלומת הפשע – העיקר החיצוני של "האחים קרמאזוב" – המשחקים את תפקידיהם של החשוד והפושע, של החוטא האומלל ושל הרשע חסר הנשמה; אליושה הוא הגיבור המוצהר של דוסטוייבסקי – הן כאידיאל אנושי והן על פי הצהרתו של דוסטוייבסקי עצמו בהקדמה; ואילו איוואן הוא הוא הגיבור העיקרי של "האחים קרמאזוב" כמסה פילוסופית, ויתכן שהוא מייצג את דוסטוייבסקי עצמו יותר מכל. איוואן הוא גם הדמות הראשית היחידה שעוברת תהליך נפשי של ממש בספר, תהליך המזכיר במידה מסוימת את תהליך "ההתחזקות" הדתית של דוסטוייבסקי לאחר שניצל מהוצאה להורג ברגע האחרון ובילה כמה שנים במאסר עם עבודת פרך בסיביר. זהו תהליך שראשיתו בדאגה אינטלקטואלית לגורל האדם וברצון להיטיב עם האנושות, וסופו באמונה באהבת האדם לרעהו למרות כל החטאים והרוע. אם מיטיה הוא התגלמות הנפש הרוסית, השואפת להתגלות רוחנית דרך הביבים, ואליושה הוא צדיק שכמוהו מתגלים רק 36 בכל דור ודור, הרי שאיוואן וסמרדיאקוב הם טיפוסים כמונו – האינטלקטואלים המערביים המודרניים: האחד הוא נפש מלאת ספקות השואפת להיטיב עם העולם, והשני הוא חקיין מניפולטיבי, המשתמש ברעיונות של קדמה וליברליות כדי לקדם אגואיזם, כאוס מוסרי וחוסר עכבות מוחלט.

בעומדו לפני השופט במשפטו של מיטיה, לקראת סופו של הספר, כשהוא קודח, מכה על חטא ויודע את האמת, וכשהוא נשאל אם הוא בקו הבריאות, משיב איוואן קרמאזוב המיוסר: "זה בדיוק העניין, שאני שפוי לגמרי – שפיות בזויה ממש כמו שפיותך שלך ושל כל ה… הפר-ר-צופים האלה!… רצחו את אבא שלהם, ומעמידים פנים שנבהלו… מתפתלים ועושים הצגות זה מול זה. שקרנים!"

אם יש מוסר השכל ברומן "האחים קרמאזוב", הרי שבעיניי הוא נטילת האחריות ההורית (שלאו דווקא מתייחסת לילדינו הביולוגיים): עתה, משהרגנו את אלוהים כסמכות עליונה בשל הנזק שגרם לנו כילדיו, מוטל אפוא עלינו, על כל אחד ואחד מאתנו, לקחת את האחריות ולדאוג לרווחת עצמנו ואחינו בני האדם ככל יכולתנו, כפי שעל כל הורה לדאוג לילדיו ככל יכולתו.

"האחים קרמאזוב", כרומן מפתח של התודעה האנושית המתנערת מכבלי העבר, הוא מעין הצגה מקדימה ומפורטת לעידן הרוחני שאנו מצויים בו: עידן שבו כל הסמכויות מתפרקות, עידן שבו להייררכיות הישנות אין יותר מקום. לכן, השאלה הגדולה שהוא מעלה היא האם עתה, כשהרגנו את אבינו, אנו מוכנים לאהוב את עצמנו כמו שהורים אמורים לאהוב את ילדיהם, וחשוב יותר – לאהוב אחרים כפי שהורים אמורים לאהוב את ילדיהם? או שמא ניקלע ללולאה אינסופית של כינון סמכויות חדשות ופירוקן המתמיד, חיפוש מתמיד אחרי אבות חדשים, שיכזיבו ועל כן ייהרגו שוב ושוב, עד שנהרוג אנחנו את עצמנו?

דוסטוייבסקי מציע כמה אפשרויות לעתיד שאחרי הרג האב: האחת – איבוד עצמי לדעת, השנייה – שיגעון, והשלישית – גלות; הרביעית, שאתה הוא גם מסיים את הספר – התקיימה גם לפני הרג האב, אך התעצמה אף יותר לאחר מותו – והיא מטיפה לכנות, אהבה ופתיחות, וניסיון שוויוני להיטיב עם הדור הבא.

"האחים קרמאזוב", פיודור מיכאלוביץ דוסטוייבסקי. תירגמה מרוסית: נילי מירסקי. הוצאת עם עובד, 998 עמ' בשני כרכים, 148 שקלים

פורסם במוסף הספרים של הארץ

אודות mashkazg

Film Director, Book critic and a pragmatist-optimist

דיון

אין תגובות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

ספטמבר 2011
ב ג ד ה ו ש א
« מאי   אוק »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: